ופתאום -תודה גדי

נשען הוא  

ידי מעודדת קום נסה

והוא נעמד כמעט נופל

אותו זקן שתמונות צעירותו

מתנוססות בחדרו

והוא מתפאר

ראית איך הייתי פעם

ההליכון המהלךבמקומו

או עגלת הגלגלים תמיכתו האיתנה

מתלונן המסכן  שיניו כואבות

ואותה תותבת תמיד פוצעת אותו

והילדים שמתנערים לא מבקרים

לוקחים את המעט שנשאר ושוכחים

את הקיים

עיניים סומות

בקושי רואות והרבה טיפות  

עיניים אדומות משקפי ראיה בלויות

והוא שואל מה מה מה

כשלשכוח זה כבר רגיל

נתת לי כדורים היום לא נתת לי ?

את בטוחה

ואני מצחקקת

מלטפת את ראשו המלבין

ומה עוד להגיד

הם סופרים את הימים נאחזים באלו החיים

עד טיפת נשמתם האחרונה

וזועק אוי אלוהים

תודה