מסיוטי יום השואה. 1.

מסיוטי יום השואה – 1.

----------------

היה זה יום כיפור וכולנו עמדנו ליד הכותל. איש לא נעדר. מוזרים נראו הדברים בעינינו כאשר התבוננו וראינו את כולנו. היינו שעמדנו בצד זה של קורי העכביש והיינו שעמדנו מעברו השני של העכביש החרוץ. הכינים והפרעושים שהתעופפו בינינו נמסכו והתמזגו בהבל נשימותינו. מתוך הרגל היינו שביקשנו לסלקם והיינו שהסכנו להשכינם בינינו. ילדינו בעלי המומים ענדו פרחים נבולים שריחם המתיק את האוויר וזקנינו הקרחים עטפו גדמים בטליתות. משהו הגיח מתוך חרירי אבני הכותל. ניגון מוּכּר נישא מהן. היינו שנאחזנו בקורים בניסיון לפרוץ ולהתאחד אלה עם אלה. החשמל לא פעל כי יום כיפור היה ולא הייתה כל סכנה באחיזת הקורים שהעכביש חיזקם פעם אחר פעם. פצעים חיים הוסיפו לשעת כָּל נִדְרֵי. ילדינו שרו והתפללו לצד זקנינו וביקשו את ההורים שמעבר לרשת. ההורים שבינינו פנינו אל ילדינו כשיכולנו והרכנו ראש למראה ולמשמע. כמה מן הזקנים ביקשו אף הם את ילדיהם.

הלכנו לאורך הקורים וטיפסנו וחיפשנו מגע של יד או של ראש. התפילות העלו כינים השמימה והרחיקו אותן קמעא. הלכנו הלאה ובהליכה צפופה לא מסודרת הרגשנו את המגפיים הכבדים שנעלו רגלינו. לא יכולנו לצעוד. הצפיפות גברה עם הזיעה. מתוך פצעינו קמו להן ציפורים זעירות. הילדים שבינינו הושיטו את ידיהם והציפורים התקרבו במנוחה. הפעם אבני הכותל שתקו.

שערות מוכרות ושערות זרות נדבקו אל הקורים וחיפשנו את אלה של יקירינו. כאשר מצאנו אותן ביקשנו להשיבן אלא שההכרח ללכת בצפיפות לא אִפשר זאת. אספנו שערות וציפורים וראינו את הפרחים מציצים מדי פעם לצדי בורות נמוכים.

אַתֶּם עמדתם ממול ושאלתם האם ידוע לנו מהם מעשינו כאן. אנחנו עמדנו מולכם ולא ידענו מה לומר ומה לרשום וכיצד להתפלל כך שקולות התפילה יבקיעו את קורי העכביש מלמטה. אַתֶּם חיפשתם מטפחת לכסות עלינו על פצעינו והתקנתם סדין. אנחנו העצמנו את קולותינו ואבני הכותל שתקו. אַתֶּם ידעתם מה קורה בלי שראיתם. אנחנו לא ידענו מה קורה על אף שראינו.   

----------------