השמחה שלבשה שחורים

השמחה שלבשה שחורים / משה ר. אזובי

השמחה שלי,    מעל היא מרחפת,

הפעם,    לבושה אבל.

לא מצאה מקומה

בין גדות המועקה,    לגלי התוגה,

בין הררים של כאב,    לעמקי תהומות של חידלון.

מחוברת בשלשלאות,     להר של עצב.

נעולה.

אין מקום     לקבלה בשחורים,

אין מקום     לשימה בתכריכים.

הכל נע וממולא,    מסובב בכיכרות החיים,

אין פורץ למנעולי הכאב.

הגולל סתם פי הכאב.

הדחקה.     עייפות.

שקיעה.

כל הזכויות שמורות ©  משה ר. אזובי