שתי אדניות

כְּשֶׁהַזֶּרַע נִפְגָּשׁ עִם אִמָּא אֲדָמָה,

וְהִנֵּה הוּא מִתְפַּתֵּחַ לְנִיצָן.

מְעַט עָלִים יְרוּקִים,

מְעַט קוֹצִים,

כְּמוֹ תִּינוֹק מוּגָן.

יֵשׁ לוֹ אֶת הַצֶּבַע הַיָּרוֹק שֶׁל הַגִּבְעוֹל,

כָּזֶה גְלוּקוֹז עֲבוּר הַנִּשִׁימָה,

כְּדֵי לִשְׂרוֹד עוֹד,

כְּשֶׁהַשֶׁמֶשׁ מְצִיקָה.

שְׁתֵּי אֲדַנִיוֹת עַל הַחַלּוֹן,

מְלֵאוֹת בִּפְרָחִים צִבְעוֹנִיִּים-

כָּאֵלֶּה תְּמִימִים, אֵינָם מוּדָעִים

רוֹמְזִים כִּי יִהְיֶה עוֹד טוֹב,

וְהֵם בְּסַךְ הַכֹּל פְּרָחִים.

מְקַשְּׁטִים אֶת גַּנֵּי הַפֶּלֶא וְהַשָּׂדוֹת,

מְבָרְכִים בְּחִיּוּךְ לְבֹקֶר טוֹב.

וְכַאֲשֶׁר נִפְתָּח חַלּוֹן,

עַל אֶדֶן אֲדַנִיוֹת,

שְׁתָּיִם צִבְעוֹנִיוֹת.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי