כמעט לאורך כל חיי היתי מוצאת את עצמי עם מצבי רוח משתנים כמו גלי חום שעולים ויורדים או להיפך כמו השקט שבים אחרי הסערה.
בגלל היותי בן אדם קיצוני ודראמתי אף פעם לא היתה לי מנוחה עם עצמי ועם מצבי הרוח האלה אשר התבטאו בירידות גדולות לתהום הדכאון ולמרה שחורה או לשמחה אינסופית כאילו היתי בהיי מאיזה סם.
בכל המצבים האלה לא היתה לי מנוחה ושלווה פנימית עם עצמי,היתי נמצאת בקונפליקט פנימי עצום ביני ולבין החוויות שאותם אני חווה וחוויתי ביום יום שלי, מחוסר האיזון בין מה שאני חווה לבין מה שאני מרגישה היתי נראת לאחרים עוף מוזר אשר לא שייך לעולם הזה בין כל האנשים"הרגילים" אשר מתנהגים נורמלי לכל דבר.התחלתי לחקור את הרגשות שלי ויותר להקשיב לעצמי בתוך מה שמתחולל בי בפנים כדי אולי לנסות ולהבין מכל הכיוונים איך אוכל לעזור לעצמי כדי להגיע לאיזון המיוחל שכל כך היתי כמהה אליו כמו צמא אשר כמהה למיים ואז כמו ברק זה היכה בי ביום בהיר אחד וכביכול הבנתי כבר את הנוסחה איך אפשר להגיע לשקט הפנימי שלי עם עצמי,למרות שמצאתי את האיזון שלי עם עצמי אני עדיין בחיפושים אחר האושר הזה המקום המיוחל הזה בו ארגיש הכי פתוחה עם עצמי ועם הסובב אותי ובו לא ארגיש חוסר נחת תמידי ביני לבין עצמי ובעולם שבו אני חיה.
שמתי לב מהסביבה אשר הקיפה אותי ובאנשים בהם נתקלתי שאנחנו כולנו בעצם דומים בחוויות שאנו חווים וברגשות אשר מלווים אותנו בכל חוויה וסיטואציה אשר בה אנו נתקלים בחיי היום יום שלנו,כולנו נעלבים ממשהו כולנו נפגעים אם אנחנו מרגישים שפגעו בנו,כולנו שמחים כשמקבלים בשורה משמחת,מה שבעצם משותף בין כל בני האדם שרגשותינו הם השותפים לחיינו של כל אחד מאיתנו אשר חי בעולם הזה והרי כל אחד אחראי למעשיו ולהחלטותיו ובעיקר כל אחד הבעלים של רגשותיו.
עם השנים הבנתי שאני אחראית לרגשותי ואני מחליטה מתי "לפתוח" את הלב ולהפתח אל העולם או ההיפך להכנע לרגש המר אשר מלווה אותי וכך בעצם להסגר בפני העולם החיצון,עם השנים הגעתי למסקנה אחרי כל מה שעברתי שאני זו אשר קובעת איך להרגיש בתוכי ומה יעשה לי טוב אני הבעלים היחיד לעולמי הפנימי ומה שמתחולל בתוך נמשמתי ואני מחליטה כל רגע נתון על מה לשים יותר את הדגש ועל מה לעבור הלאה ולשחרר,מה לקחת יותר ללב ואיפה פחות להתקע.
מי כמוני יודעת שאנשים עם רגישות גבוה כמו אצלי לא תמיד יכולים לעמוד באתגר הזה של להחליט מה להרגיש ומתי,יש ספר אשר נכתב ע"י הסופרת האמריקאית בשם Elaine Aronאשר תורגם בשנים האחרונות לעברית והספר בשמו המקורי נקרא כך "TheHighly Sensitive person".אני אישית הגדרתי את הרגישות הגבוה שלי בשם"אתגר הרגשות המנוגדים",כי פעם הרגשות שלי יכולים להפגע קשות וזה הכל עניין של הרגשה אני החלטתי להיפגע או לא להיפגע ולו אפילו מדבר הכי קטן שיש וכך בעצם הצלחתי להגיע לאיזון עם הטבע המקורי שלי ועם הרגישות הגובהה שאיתה נולדתי,הרי לא אוכל להתעלם מזה שאני מאוד רגישה או לשנות את זה אני רק יכולה ללמוד לחיות עם זה בשלום.
אתן דוגמא קטנה מחיי:אם נאמר ושמתי לב שאזלו לי חברים בפייסבוק ויש לי פחות מחבר אחד אז אני מבינה שמחקו אותי ואז עולים בי הרגשות המנוגדים ומתחילים להציף אותי בשצף קצף ואני מתחילה לטבוע בהם כאילו היתי באמצע האוקיינוס ואין לי אפשרות להנצל מהמיים אשר מתחילים לחנוק אותי,לכן כדי להרגע אני מתחילה במסע חקירות ומתחילה לצאת למסע חיפושים מפרך מבין כל החברים המעטים אשר נמצאים לי בפייסבוק כדי לדעת באמת מי מחק אותי ומה היתה הסיבה לכך,ואפילו אם אני לא כל כך מכירה את האדם וגם אם לא יצא לנו להתנגח או לריב אחד עם השני ובכלל לא היה לנו שום קשר לפני זה לא במציאות ולא בצורה וירטואלית זאת הקיצוניות שעליה אני מדברת וזה מה שאיתו אני צריכה להתמודד כל יום ביומו זה מאוד מכביד ולפעמים אפילו מעייף לחשוב יותר מדי על הכל ולקחת כל דבר ללב עד שכבר אין לי כוחות ואני נכנעת למצב כמו שזיף אשר התבייש בשוק על המדף בין כל הפירות הריחנים והמתוקים ורק אני זו שתקועה עם מצב רוח על הפנים וממשיכה לחפור לעצמי בורות של ייאוש לשקוע בעצב ולנבור בדברים שלא שווים בכלל היתייחסות וצומת לב כל כך רבה,ניסיתם לשנות פעם את העולם או אדם אחד ולעזור לו לשנות את הרגליו? לי זה קורה כמעט תמיד כי אני גם ביקורתית כלפי עצמי וכלפי הסביבה ובבלוג הזה אנסה לעזור קודם לעצמי ואז דרכי אולי אצליח לעזור גם לכם בזמן שאתחשבן עם עצמי ואנסה להסתכל על הכל מכל מיני כיוונים אפשריים כדי באמת להצליח להגיע לשלווה פנימית אמיתית עם עצמי ובתוכי.ואולי אצליח להתגבר על יתר הרגישות שלי שלפעמים עוברת גבולות ולא נותנת לי מנוחה עם עצמי אנסה גם לעזור לכם האנשים עם הרגישות הגבוהה ואולי גם האנשים הרגילים היותר "נורמליים"נקרא לזה יקחו משהו מכל החוויות שאעבור ואספר לכם פה ואת הדרכים שלי להתמודדות עם כל מצב בחיים.
כמו שכתבתי מעל, הכל זה עניין של הרגשה ומה את או אתה מתכוונים לעשות בנדון כדי להרגיש יותר טוב עם עצמכם ומה אתם מחליטים עם עצמכם להרגיש בתוכם וגם לגבי עצמכם ולא רק העלבונות או השמחות אשר אותם אתם חווים.
אחזור כרגע לכתוב על התחושה הזו של הביטול הזה מצד האדם שמחק אותך גורמת לי לאי שביעות רצון מעצמי,ואז רצות אצלי כל מיני מחשבות ואני מתחילה לחפש מה היתה הבעיה אצלי שבגללה מחקו אותי מהפייסבוק,והתחושה לא נעימה שכזו יכולה לא לעזוב אותי עוד הרבה זמן כל עוד אני לא מחליטה שזה לא שווה היתייחסות ואולי לא הבינו אותי נכון,או שאיכשהו עשיתי משהו לא נעים שגרם לסלידה ממני. כל פעם מחדש אני מגיעה למסקנה עם עצמי ולו בדבר הכי קטן שפוגע בי או מפריע לי לנהל אורך חיים נורמלי ותקין כדי לנסות ולהמשיך להתנהל בצורה הכי טובה והכי שלווה בחיי,שבעצם כל מה שקורה לי ומסביבי קורה לטובה וכל הרגשה שאני מרגישה בתוכי בין היא עצובה או הרגשה שמחה כל מה שאנו עוברים בחיים גורם לנו להתעלות או לרדת.
זו אני שמחליטה תמיד לאן ולאיזה כיוון לנתב את רגשותי ואת המחשבות שלי,אני יכולה להחליט לנתב את הכל למקום שלילי ולשקוע בעצב ואז היציאה משם תהיה אכזרית ועם השלכות לא נעימות לעתיד או שאני לוקחת את עצמי בידיים ומנסה להתגבר על כל תחושה והרגשה לא נעימה פגיעה או סלידה או אי שביעות רצון ממני ולנתב את כל זה למקום שקול יותר בלי הרבה גלים למקום בו הציפורים מצייצות בחוף עם מיים צלולים ומוחיטו קר אשר זורם לי אל תוך הפה דרך קשית ורודה,למקום בו השלווה היא חלק מחיי חלק חיובי יותר מקבל ויותר משחרר.
אני היא מלכת הרגשות שלי ואני זו שקובעת לעצמי איך להרגיש,זה בדיוק כמו שאני מחליטה מה ללבוש ולאן לצאת עם ומתי ובמה לעסוק בחיי הכל זה החלטות חלטות שאחנו בוחרים ומחליטים לעצמינו כל יום ביומו.
הגעתי למסקנה אחרי כל מה שעברתי בחיי בעקבות מצבי הרוח המשתנים שלי שעלו וירדו כמו בסולם ריכטר בזמן רעידת האדמה,שמהיום אני הבוסית והבעלים לביתי הפנימי שנקרא בלשון שלי "רגשות בהזמנה."
תארו לכם שאתם מזמינים פיצה עם פטריות בכמות שתספיק לחצי עולם,פיצה כזו ענקית שאפשר לפגוש בדרך כלל בספרי גינס,ותארו לכם שיש לכם מאותה הפיצה אצלכם בלב אהבה אינסופית אשר תספיק לכולם ביחד עם עצמכם ועוד הרבה מעבר,אפילו לא אגזים ואומר שאם תהיו בהרמוניה עם עצמכם ותצליחו לקבל הכל בטוב ובקלות אז תצליחו לעבור כל מחסום קשה בין עצמכם ובין החברה בה אתם חיים,תצליחו להתמלא באהבה אינסופית ושלווה פנימית אדירה כשתהיו בהרמוניה עם עצמכם ועם העולם וכך תתמלאו באהבה והאהבה הזו תוכל להספיק לעולם שלם,הכל זה רק עניין של אימון והרגשה.תמיד לנסות לסרב לרגש הדוחה לרגש שגורם לכם לסבל פנימי וליסורי מצפון אי שקט או שלווה פנימית עם עצמכם,כשתלמדו להשתלט נכון על רגשותיכם תהיו יותר מאופקים יותר סבלניים וסובלניים כלפי עצמכם והחברה,תצליחו לאהוב יותר בקלות להעניק ולתת יותר בקלות,להפתח יותר בקלות בלי מחסומים מיותרים ופילטרים,כמובן שיש את עניין הטאקט ונימוס,אני מדברת על משהו אחר,על השלמה עם העולם הרוחני שלך בכל יום בכל מצב ובכל מקום להבין קודם את עצמך,לנסות להקשיב לרחשי הלב לאיטואיציה שבתוכך ואז הכל יפתח ותראה הכל באור שונה יותר טוב ממה שאולי היית רגיל לראות לפני ואז תוכל להתאהב בעצמך ואפילו בכל יצור חי ובועט אשר חי על פני האדמה.להתאהב בעצמכם זה לא אומר שתהיו אגואיסטים ותחשבו רק על עצמכם אלא לאהוב את עצמך באמת ובתמים ולקבל את עצמך עם כל מי שאתה ועם כל מה שאתה עם כל הפלוסים אשר אתה מרגיש בתוכך ועם כל המינוסים אשר תוכל לעבוד עליהם בעתיד,והרי המינוס והפלוס לא מתנגחים אחד בשני הם יכולים לחיות בשלום אחד עם השני רק אם תרצה בכך באמת וגם אם נראה לך שאתה לא יוצלח או לא מקובל בחברה וכו' וכדומה.כשתתמיד בעבוד הפנימית ובחשבון נפש וכשתקבל כל יום הכל באהבה וגם את האני הפנימי האמיתי שלך,אז תצליח להפוך כל רגש שלילי לרגש חיובי ולא תסבול יותר כי תהיה בשלום עם עצמך ובהרמוניה פנימית אמיתית.
בהתחלה זה יהיה מאוד קשה אני נותנת לכם את מילתי זה ממש לא יהיה קל לא להיפגע ולהרגיש כל הזמן חיובי ולחשוב חיובי כדי שרגש שלילי לא יחזור אליכם.
אני לא אומרת שתהיו רובוטים ושלא תבדילו בין טוב ורע ושתמיד תתהלכו כמו שיכורים או כאילו הייתם בהיי תמידי וכאלה שלא תמיד מבינים מה רוצים ממכם וסולחים לכולם גם אם צריך תמיד לסלוח ועדיף כי כך אתם מתמלאים באהבה אינסופית וממלאים מצברים ונהים יותר שלווים ומאושרים עם עצמכם,אני לא מציעה לוותר ובטל את עצמכם,אני מציעה שתהיו יותר פתוחים עם עצמכם ושממש תנסו לנהל עם עצמכם דו שיח ולעשות חשבון נפש על ההתנהגות שלכם בכל יום שעבר להסיק מהכל ומכל דבר מסקנות חיוביות ולהחליט מה להעביר הלאה או להשאיר בתוכם,לא להדחיק אלא להעביר הלאה ולקבל הכל בסבבה ובקלות
וכשזה יקרה לך אתה תוכל לחוות ולהרגיש את השינוי החיובי אשר יתחולל לך בפנים,זו הרגשה עילאית להרגיש שלם עם עצמך מבפנים וכך תוכל להפתח אל העולם,תהיה יותר מקבל ואמפטי לסובב אותך אחרי שתוכל לקבל ולהבין את עצמך וכשתהיה בהרמוניה שלמה עם עצמך אז תוכל להתקדם עוד שלב להבין ולהיות יותר רגיש וקשוב לסביבתך,הכל באיזון ולא בהגזמה,כמובן שאפשר ולפעמים רצוי להראות שנפגעת אם באמת נפגעת כי בכל זאת אתה לא רובוט,אבל אל תשמר להרבה זמן את הפגיעה הזו בלב כי היא רק תהרוס לך בהמשך מסע חייך ומכל פגיעה שאתה חווה ביום יום או מכל אי פגיעה ורצון טוב הכל נחרט בזכרון הרגשי שלנו,כל פגיעה כזו משליכה את שורשיה אל העתיד ובונה אינפריות שלמות של פגיעה ועוד פגיעה ואז הופכת את זה לאינפריה של תסכול ואי שביעות רצון מהכל לכל דבר יש השלכות סיבה ותוצאה כל מה שקורה איתך בחיים וכל סיטואציה אשר אותה אתה חווה ישנם בהם השלכות אשר מתבטאות באדם שתהיה בעתיד או בזמן הקרוב ומתי יהיה הרגע בו תתפרץ או תתרגז או בכלל תרגיש מתוסכל ולא נעים בחברת עצמך.
הכל זה מעגל אחד גדול אשר מסתובב סביב עצמו כמו שהעולם מסתובב כל דבר חוזר אליך בכל מיני מינונים תלוי איך החלטת שזה יקרה בהתחלה ואז זה קורה בעתיד ובואתה מקבל הכל בחזרה במינונים יותר גדולים ומשמעותיים או במינונים פחות קריטיים אבל כל זה מצטבר גם הדברים הקטנים וגם הגדולים כמו בכל דבר בחיים.
אם תרצו תמיד להרגיש טוב עם עצמכם תקחו על עצמכם את האתגר הזה שאתם הם הבעלים על הרגשות שלכם ותקבעו פגישה עם עצמכם שמהפגישה הזו והלאה הכל הולך להשתנות על הצד הטוב ביותר,אתם רק צריכים לרצות ואז הרצון יהפוך לעשיה והעשיה לקבלה והקבלה להתעצמות והתרוממות רוח ואז תגיעו לשלווה הרוגע והנחת המיוחלים.
אז עד הפגישה הבאה שלי איתכם ועד התרפיה שלי דרככם והחשבון הנפש שלי שאני מעלה בקול רם ובכתב בפניכם,תנסו להיות אתם הבעלים לרגשותיכם ולהתאמן בלהרגיש נוח וטוב עם עצמכם.
תהיו ברוכים,ונתראה בהמשך.
שלכם מילה.
וזה בלוג שפתחתי ובו כתבתי את כל מה שהעלתי משם לפה,ואתם מוזמנים תמיד לבוא ולבקר אותי שם.
