כוחה של נתינה

בס"ד

כוחה של נתינה (בהשראת "חנה'לה ושמלת השבת)

מעשה בילד ושמו מאור שאהב מאוד לעזור. אמו קנתה לו חליפה לבנה לכבוד ראש השנה. מאור שמח מאוד ואמר לאמו: האוכל  ללכת לבקר את חברי הוד?"

הלך בשביל העפר וכל הדרך היה שר ומאושר, בקצה השביל ראה זקנה שסוחבת על כתפה שק מלוכלך ומאובק. נגש אליה: "שלום שמי מאור ובאתי לעזור", אמרה לו: "בבקשה תחזיק לי את השק מאחור". כשהגיעו לביתה היא למאור הודתה וברכה אותו שיאיר לך היום ונופפה לו לשלום. משם פנה אל האגם לרחוץ את ידיו ומעט את פניו. כשרכן אל מול מי האגם, דמותו השתקפה במים הצלולים וראה על בגדיו כתמים גדולים. מיד החווירו פניו ושם את ראשו בין ברכיו והחלו דמעות זולגות מעיניו. בליבו חשב על משאלה, הלוואי והעננים הלבנים היו מלבינים לי את הכתמים הגדולים. שמעה השמש את משאלתו של מאור ורצה מהר לעזור,

 הסיתה את העננים לצדדים כאילו קיפלה וילונות קטנים. פנתה אליו בקול  מלטף חמים ונעים: "הידעת שיש לנו שמות דומים".
 "תודה שמש יקרה אולי נהיה חברים", השיבה לו בשמחה ובחיוך מקסים.
שמש חברתי ממרומים איך אחזור הביתה עם הכתמים הגדולים? "הסר דאגה מלבך מאור אני מיד לך אעזור".

 הבזיקה קרני אור עצומים על הכתמים הגדולים והפכו להיות נוצצים כיהלומים.

עתה חברי היקר מאור לביתך חזור.
כשניכנס לביתו מאור, הבית התמלא באור ושאלה אותו אמו מדוע בגדיך נוצצים כיהלומים?

אימא עזרתי היום לזקנה והשמש העניקה לי את זה במתנה.
 בערב ישבו לאכול את סעודת החג מאור היה מאושר ומעונג וחשב בלבו שאדם אוהב לעזור תמיד יזרח לו האור!

כל הזכויות שמורות ליהודה רפאל!