פרח, שיר צדפה

במרכז המדרכה ניצב פרח בודד.

עומד לו זקוף, כאילו אינו מודע להסתברות הסכנה הניצבת מעליו.

דק כמחט, חינני

ובודד.

אספתי אותך בקופסא,

כל זיכרון, מתנה ומחווה מלטפת, באגד צרור שאכניס למגירה.

אחביא אותך מעצמי, כך לא אדע עד כמה פגעתי

ואולי אצליח להשכיב את ליבי בשיר ערש שיספר על אהבה אחרת.

כמו גלים תכה בי שוב ושוב,

כצדפה הפוכה, אחכה לרוות ממיימיך.

אבל הנה, הצלחתי להפוך עצמי ואיני חשופה עוד בפנייך.

פרח בודד באמצע מדרכה,

צדפה פשוטה עם וואקום בתוכה.

הלל על אהבה אחרת שאולי אינה קיימת.