שורשים

זֶה הָרֶגֶשׁ מִבִּפְנִים

מִתְהַדֵּק עַל לֵב הַיָּמִים,

מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן הַגּוֹבֵר

מְבַקֵּשׁ עוֹד שֹׁרָשִׁים.

כְּמוֹ הָאָדָם הָרִאשׁוֹן

מְשׂוּרְטָט בְּקַו דִּמְיוֹן,

פָּנִים בִּלְתִּי נִשְׁכָּחוֹת

מַבִּיטוֹת מִתּוֹךְ חִזָּיוֹן.

לְאוֹר נוּרַת הַנֵּאוֹן

מִתְקַבְּצִים הַזִּכְרוֹנוֹת,

גַּבָּם עָמוּס אוֹתוֹת כָּבוֹד.

קַעֲקוּעֵי אוֹצָר לְאוֹם

כִּפְנֵי הַוָּתִיקִים.

עַל אַקְּרָנִים וְצָגִים

מוֹפִיעִים וּמְחַיְּכִים.

יֵשׁ אֶת גּוֹרָלָם נִבְכֶּה

יֵשׁ וְאִתָּם שְׂמֵחִים.

עֲבוּרָם הַשִּׁיר בִּתְמוּרָה

נַחְרֹּז כְּנֶדֶר אָהֲבָה.

לְאוֹתָם דְּרוֹרִים אֲשֶׁר-

נַסְּקוּ אַל זְמַן אַגָּדָה.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי