סדום והמורה שלי

סיפור זה סיפור אמיתי על היאוש התקווה ומה שתמיד בניהם.

סדום והמורה שלי הגיעו אליי לדירה, הם ניסו להסביר לי שאני צריך להרגע. המורה הביאה לי חבית של חוברות של איך להתנהג בפרסיה, וסדום הביא לי חיבוק שרק גברים אמיתיים יודעים איך לקבל. לאחר מכן הם הלכו ואני נשארתי בחדר מול המחשב, התחלתי לכתוב איזה סיפור על מישהו בשם יונתן שאין לו שקל בחיים והוא רק בחובות אז הוא התחיל למכור את שערות הערווה שלו לאנשים קירחים בתאנה שאלו יחללו אצלם מהפך בחיים. באמצע הסיפור חבית הספרים של המורה שלי קרצה לי, החלטתי לעצור אותו, ולבחור את אחד מהספרים שהיא הביאה לי. נפלתי על ספר כתום, בלי שום כותרת. פתחתי אותו והכל היה כתוב בו בכתב ברייל, זה של העיוורים. מה היא רצינית המורה הזאת? זנחתי את הספר בצד והמשכתי בסיפור שלי. בכל אופן, העסק של יונתן לא צלח, והוא פרש לעוד מחשבה על איך להשיג כסף, עוד רגע מגרשים אותו מהדירה שלו, ואת החלומות שלו הוא יחלום בכפיות על ספסל ברחוב כשהמון זועם לא סופר אותו ממטר. אז יונתן, שבסה"כ היה בחור טוב, החליט שהוא הולך למלצר באיזה בר שכונתי. נכנס לתוך אל תוך הבר ו.. – פה נתקע לי הסיפור, לא עלה לי רעיון יותר טוב להמשך שלו, אז פתחתי עוד ספר שהמורה שלי הביאה לי, הרכיכה של הספר הזה הייתה שחורה, כשאותיות לא ברורות היו רשומות עליו. פתחתי אותו וכל הספר היה בשפה גם לא כל כך ברורה. מה הקטע של המורה הזאת?? איך היא רוצה שאני אצליח להוריד את המינוס מהחיים שלי? טוב, החלטתי להמשיך בסיפור שלי על יונתן. ושניתי את הקטע שבמקום שהוא הולך לעבוד בבר שכנותי הוא יחליט להיות אחד ממגלה העתידות שזרוקים ברחובות, וגיבה לתשלום כ – 50 שקלים. אך, אבוי, יונתן אינו יודע שום שפה מלבד עברית, ורוב התיירים שלא הייתה להם בעיה לפתוח את כיסם היו תיירים מארה"ב וצרפת. התייאש יונתן לחזר שנית לדירתנו כשהוא מתוסכל מחייו. עוד רגע יורד לו סכום של אלפיים ומתאים שקלים שכר"ד והוא במינוס עתק. לא יודע מה לעשות יונתן המסכן והקטן, ורק התפלל שיקרה איזה נס ומסוק של מלא מוזמנים ישבור את תקרת חדרו ויעיף עליו הרבה מאד כסף. אך החלומות לחוד והמציאות לחוד. הוא רצה להפסיק להיות כל כך מפוזר, הוא היה רוצה לחזור בזמן ולעשות שכל מה שהוא בזבז יחזור אליו, אז הוא שכר צפרדע שתעשה את זה בשבילו . – לפתע, באמצע הסיפור על יונתן קבלתי טלפון מסדום, הוא שאל אותי עם אני מסתדר עם הספרים שהמורה שלי הביאה לי. אמרתי לו שאין לי מושג על מה הם מדברים, ושאני קצת עסוק עכשיו אז אני אחזור אליו עוד כמה רגעים.

המשכתי לכתוב את הסיפור, וכבר כמעט סיימתי איתו, יונתן מצא מזוודה עם כסף, סתם ככה באמצע הרחוב, והחליט לקחת אותה לחיכו. אך אבוי! כי הכסף במזוודה נדרש לטיפול של ילד קטן שצריך את הכסף בשביל לחיות. אז יונתן הלך למשטרה, והביא להם את המזוודה עם הכסף. סוף החודש הגיע,

ודפיקה בדלת. זה היה בעל הדירה, כשהוא עצבני בטירוף, צרח על יונתן שהוא חייב לעוף מהדירה כי לצ'ק לא היה כיסוי, וכדי ליונתן לעוף לפני שהוא מזמין משטרה. יונתן השפיל מבטו, והלך כשדמעות בעיניו. הכיר את דורה, שהייתה פעם דורון, ומאז ומתמיד הוא ישן על הספסל ברחוב, טוב, לפחות הוא ישן עם אישה. קצת מסריחה, אבל לפחות אישה.

ככה סיימתי את הסיפור.

ולרגע חשבתי לעצמי, מאיין יבוא עזרי? כי שהרי אני לא יכול לפנות למשפחתי, ובטח ובטח לא מהחיבוקים הגבריים של סדום, ומהספרים הלא ברורים של המורה שלי.