עד הקצה

הוּא עוֹד יִּזְכֶּה לִתְלוֹת יָרֵחַ,

עַל צַמָּרוֹת גְּבוֹהוֹת מְּאֹד.

אֶת שֶׁשָּׁלְחָה יָדוֹ לְבַקֵּשׁ,

לֹא יִקְשְׁרוּ בְּלַפִּיד בּוֹעֵר.

הוּא אָכֵן לְמַרְגְּלוֹת תָּחַב,

הוֹדֵף יָמִים אֶל קַו הַסּוֹף.

אֶת שֶׁנָּתַן בְּעַצְמוֹ לְחָיָיו,

לֹא קִבֵּל מֵהֶם עַד תֹּם.

הָחוֹסֶר בְּחָיָיו נִכְפָּה,

אַךְ לֹא נֶחְתַּם.

הוּא לֹא יִשְׁכַּח כְּאֵב הֶחָצָץ הָחוֹרֶךְ.

דָמוֹ נִסְפַּג בַּחוֹל,

שָׁמוּט אֵבָרִים,

עַכְשָׁו עַד הַקָּצֶה.

גַּרְגְּרֵי הַשָׁעוֹן אַט נֶאֱסָפִים,

עֲיֵפוּת כְּבֵדָה בִּשְׁמוּרוֹתָּיו.

וְהֵן עֵינָיו אַט נֶעֱצַמוֹת,

בֵּין קְפָלֵי הַלַּיְלָה נִרְדָּמוֹת.

לִפְעָמִים נֶאֱחַז בְּהַאֲשָׁמוֹת-

אֶת הַתָּפּוּחַ וְאַף אֶת הָעֵץ.

עַל תְּוָאִי הַדֶּרֶךְ הֶעָלִים-

מְסַמְּנִים לוֹ נְתִיבִים.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי