אלוזיה

הנני מתוודה בפנייך

כי בקול תפילתי קיללתיך

למען תשא זו משקלך מעלי

ותגנוז אותך אל החשיכה.

איזון נפשך המושלם

השתרג ביופייך הנלוז

כאנקת שעמום

המאופר ברצף פשרות

שעברו בעתידו.

וכשפנייך נגלו לאור יום

שנאתי אלייך גברה

ורציתי לחפון אותך

כבוטן בכף ידי

ולהעלימך.

ואת כמבינת הנסתר

הרפת אחיזתך במסע הזמן

הפכת לאלוזיה והייתי כחולמת

משוללת הגיון הכמהה לווידוי

בשנית

והאדם יבקש חפצו ברגע נתון

ויסתור בו ברגע אחר

ואני זרעו של החי

המבקשת כעת מעט מחיבוקך..