יצירות אחרונות
העיגול והעגל (1 תגובות)
אילה בכור /שירים -20/04/2025 17:30
חֲנוֹךְ לְוִין, זוֹכְרִִים ..? / כְּמוֹ שִׁיר-מְחָאָה / (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -20/04/2025 13:40
אהבה ראשונה (7 תגובות)
מרים מעטו /שירים -20/04/2025 09:35
והגדת/החוף (6 תגובות)
יצחק אור /שירים -20/04/2025 08:17
על מה שויתרתי ולא (7 תגובות)
דני זכריה /שירים -20/04/2025 07:22
גלים, גלים (4 תגובות)
רחלי ג. /שירים -20/04/2025 01:43
אמת או חובה (7 תגובות)
צביקה רז /שירים -19/04/2025 22:26
סֵפֶר חַיֶּיךָ- לבמת הדיון של נורית🌹🌹🌹 (15 תגובות)
שמואל כהן /שירים -19/04/2025 18:51
אהרון אחרון קצת שעשועי לשון (17 תגובות)
אילה בכור /שירים -19/04/2025 16:52
פוסטים
כולם רצים לאיזה מקום לא מוסברכולם רצים לאיזה מקום לא מוסבר. רצים כדי למצוא איזו הקלה למועקה שיש בלב, כדי למצוא איזו הפוגה מכל
המחשבות שלא מפסיקות להתנגן בראש. אין דקה לעצור, אין דקה לנשום, הרי בסופו של יום החזק הוא המנצח, הוא
השורד. ומה ההגדרה למישהו חזק בכלל? מישהו שלא נותן לכל הנפילות לעצור אותו? מישהו שלא ייתן לדמעות להפריע
לו לראות את המטרה? אני חושבת שאנחנו כבר מזמן איבדנו את המטרה.. ממשיכים לרוץ כדי לא לחשוב, כדי לא להרגיש, רק שתהיה ללב איזושהי
תעסוקה.. כדי שלא ירגיש את החלל העצום הזה שבכל רגע מאיים לפרק אותנו לחתיכות
קטנות. אם נפסיק לרוץ יש סכנה שנבין כל מה שחסר לנו, כל מה שנעלם לנו כבר
ממזמן. נבין שבעצם החיים שלנו עכשיו ריקים מתוכן, מאיזו משמעות. מתעוררים בבוקר, שוטפים את הפנים, שותים קפה, מעשנים סיגריה, ולאורך
כל הדרך תוהים מה הטעם. אם לרגע נעצור, יתקוף את גופנו איזה מן רעד בלתי נשלט, צמרמורת שעוטפת
לנו את הלב, שמרעידה לנו את הנשמה, ערגה לרגעי אושר קטנים שכבר חווינו, למי שהיינו
פעם, למי שהיה לנו פעם.. אז בונים עוד חומה, מרכיבים עוד מסכה, מחייכים לדמות שבמראה כדי שגם היא לעולם לא תזכור.. מה הסיבה שאנחנו בכלל ממשיכים לרוץ. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |