המורה לחשבון.

   המורה לחשבון מאת זיגי בר-אור

כאשר לכיתה המורה לחשבון
נכנסת כמו שחקן תיאטרון
וישר צועקת: "קחו עפרון
ואסור להשתמש במחשבון
כי היום יש מבחן בחשבון."
 
לו ראיתם את זו המצחיקה
כיצד לבושה היא בכיתה,
כאילו מתקיימת היום חגיגה
תחפושת פורים, ממש בושה.
 
בחוץ חמסין והיא בסוודר
כנראה אצלה משהו לא בסדר,
בשביל מה מגפיים ביום שכזה
והיא ודאי חושבת שזה יפה.
 
אבל לא חשוב איך היא נראית
כי המבחן עלול להתחיל כעת,
ויש לה תמיד כאלה מבחנים
שרק לפרופסורים הפתרונים:
 
"המרחק לירח הוא שני מיליון,
אז כמה זמן ייקח לבלון
שמשקלו יהיה חצי טון,
להגיע לירח ביום ראשון?"
 
מזל שאני כבר בכיתה ז'
ויודע שהירח נמצא בשמיים,
אבל לא מבין אפילו בחלום
למה עליו להגיע לשם ביום ראשון.
 
יש לה כזו מסכת שאלות,
שאצלה במבחן צריך לענות
ובכדי לקבל ממנה ציון סביר,
צריך להיות ממש גאון כביר.
 
"למשה יש חמישים סוכריות
שחילק אותם רק לבנות
בכיתה יש 18 בנים גבוהים,
אז כמה מהם לא מקבלים?"
 
או, "כמה מסמרים צריך ללוח
באורך מטר שלא יעוף ברוח?"
או, "חיתכו אבטיח לשני חלקים
וחישבו כמה יש בו גרעינים?"
 
ודאי חם לה בסוודר, אין ספק
אבל אסור לצחוק, צריך להתאפק
ופשוט להציץ לשכן ולהעתיק
וגם ככה מקבלים בלתי-מספיק.
 
כי גם השכן לא יודע לחשב
כאלה חישובים בלי מחשב
ורק למורה שלנו פתרונות
לשאלות כאלה טיפשיות.
 
חבל, בימי ראשון אין לנו חשבון
ואנחנו מפסידים את התיאטרון,
אבל  בטוח שכשאהיה גדול וחסון
אני ללא ספק אהיה רואה-חשבון.