זמן חרטה

חֲרִישִׁי וְעִקֵּשׁ כָּךְ הוּא נוֹדֵד,

מַלֵּא בְּזַעַם וּבְדִּמְעָה יְבֵשָׁה.

מַקְשִׁיב לְהֶמְיַת לִבּוֹ ,מִלּוֹת שְׂפָתָיו,

אֲשֶׁר רָקַם בְּמוֹחוֹ, נֶאֶלְמוּ בְּתוֹכוֹ.

וְדַרְכּוֹ תּוֹסִיף עֲנָנָה.

לְאָן יִּקַּח אִתּוֹ, לְאָן יַמְשִׁיךְ

עִם זַעֲמוֹ וְהַלָּעַג הָרַב שֶּׁבּוֹ,

תִּסְכּולָיו, כַּעַסָיו וּמְרִיבוֹתָּיו

אֲשֶׁר נַסְקוּ גְּבָהִים,

אֲשֶׁר הוֹסִיפוּ עוֹד עֲנָנִים.

רַק עַל צַד הַמִּישׁוֹר הַזָּר,

יָשַׁב הַהֵלֶךְ נָח וּמַרְגִּיעַ.

אֲפִילוּ לֹא יָדַע הֵיכָן הוּא

לֹא זִהָה שָׁתִיל וְאַשּׁוּחַ,

וּמֵעַל עֲנָנָה כְּבֵדָה.

עַכְשָׁו נִזְכָּר בְּמִלוֹתָיו,

בְּדַרְכּוֹ הַפְּתַּלְתָּלַה לַהֲגוֹת מִשְּׂפָתָיו.

שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ וְהֵשִׁיב לָרוּחַ

וְהֵד חָלַשׁ אָרוֹךְ וּמִתְמַשֵּׁךְ,

הֵשִׁיב לוֹ נָתִיב פָּתוּחַ.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי