הבלון הלבן

בס"ד

הבלון הלבן

אימו של חנן הכינה לו מסיבת הפתעה וקנתה לו  במתנה בלון לבן. שמח מאוד והחל עימו לרוקד. מדי יום לאחר הלימודים, הלך עם החברים לגן ושיחקו עם הבלון הלבן.
באחד הימים שב לביתו חנן, התיישב בכורסא שבסלון ולפתע הבלון עף מהחלון. נכנס לחדרו ובכה זו אשמתי שלא סגרתי את החלון וכעת נותרתי ללא חברי הבלון. הבלון ריחף, הגיע לגלים וזוג דולפינים חגו סביבו במעגלים. דולפין אחד חבט בו עם הסנפיר, העיף אותו באוויר הוא עלה גבוה מעל ראשי ההרים ושם פגש אותו ענן ושאל "לאן מועדות פניך ענן קטן?" 
"אני לא ענן קטן, אני בלון לבן". "בוא הצטרף אלינו, יהיה לך כיף חיים, אנו מרחפים בשחקים, מתחפשים לענני נוצה ולענני כבשים ובלילה לאור כוכבים אנו משחקים מחבואים".
"תודה ענן אך איני יכול להישאר כאן אני מתגעגע לחברי חנן". "אני אובד עצות, לא יודע מה לעשות? אפילו חשבתי לעצמי, להוציא את האוויר, אך איש אותי לא יכיר".
"בלון יקר: יש לי עבורך רעיון, אקשור לך מספר טיפות ואט אט תרד לאחד השדות".
"תודה לך ענן, עבורי אתה ידיד נאמן".
בדרכו חזרה, החל הבלון לבכות ועל פניו זלגו דמעות.
בוקר אחד התעורר משנתו חנן, הביט בחלון ולהפתעתו הופיע הבלון. משך אותו אל תוך ביתו ואמר בליבו: "מעתה תמיד אהיה איתו". בערב חיבק חנן את הבלון והלכו יחדיו לישון.