צעדים של אחרים

הוא לא שיכור-

הוא נולד חסר מזל .

חבר אחד יש לו

ורק  הוא רואה אותו.

לצידו הוא יושב על שפת המדרכה

ומקשיב למילים הקופצות מפיו

כמו צפרדעים מבוהלות.

הוא לא שיכור.

מנעליים חולפות עוקפות,

הם מתעלמים –

לועגים לאנשים נטפלים לשמלות.

אילו היה הוא- הם-

גם מצילו היה מתעלם.

הוא אינו שיכור משיכר- לא הוא.

מחשבותיו מסתחררות כצרעות עצבניות.

במוחו מהומת הרחוב מנקרת, בוחשת.

על ברכיי  רעו מבקש הוא מנוחה,

רוכן להתרפק לבקש עדנה

 על שפת המדרכה גופו נחבט.

נעליים צועדות סביבו ומעליו,

אנשים משמיעים קולות סלידה.

מי יידע נפשו של שיכור מחשבותיו?