עד מעל לראש

אז אמרתי:"כשתלך תיקח את כל המתנות שנתת לי".

והוא מילא את תיקו בכל המתנות שהיו שלי, ממנו.

בושם לבושם

ועגיל לעגיל

ובגד לבגד

אז אמרתי:" כשתלך תיקח את כל התמונות של שנינו".

ונתתי לו מעטפה גדולה כדי שישים בה את כל התמונות.

הוא אסף אותן.

אחת לאחת.

תמונה לתמונה.

ושם אותן במעטפה ורצה ללכת.

אז אמרתי: וכשתלך תיקח איתך את כל הזכרונות שהיו לנו."

ולא כעסתי.

אבל הוא לא ידע שלא כעסתי.

ובכעס נטל את המזוודה הגדולה-גדולה ומילא אותה בכל הזכרונות.

נשיקות לנשיקות.

ידיים שלובות

רחרוח.

לחלוח.

דמעות לדמעות.

כעסים לצעקות.

צעקות לכעסים.

טריקות טלפונים.

והמון המון אהבות.

שלא התאדו.

שלעולם לא יתאדו.

נתתי לו עוד מזוודה.

והוא מילא אותה ביתר כעס.

כי לא ידע שלא כעסתי.

ריחמתי עליו.

מה יעשה עם כל אלה?

ואחר כך אמרתי:" שים אותם ליד פח האשפה וכשיבואו עובדי הניקיון יאספו אותם ויגרסו אותם.

ואולי יענוד אחד מהם את העגילים ואולי יתן אותם לאהובתו ויאמר: "ראי מה מצאתי בזבל".

והיא תישק לו.

והוא ירחרח אותה.

והוא יאהב אותה ויתלחלח.

ושמחתי.

שמחתי שאהבתי תהייה בזבל ואחר לאוזני נערה.

ושמחתי, כל-כך שמחתי.

על שפועלי הניקיון ועוברי אורח יקחו את בגדי שהוא ואהבתו אותי היו בהם וילבשו אותם ויאהבו, כמו שנאהבתי.

טיילתי בחדרים הריקים.

הם היו ריקים.

ואני אהבתי אותם.

רציתי לקלף אותם כדי שעיניו ופניו וזרועותיו ואהבתו לא יהיו בהם.

אבל הייתי עייפה.

אז מילאתי את האמבטיה עד מעל לראשי ונטלתי צינורית ארוכה וינקתי.

והיא רצתה בי.

והמים גאו וגאו.

והייתי מוצפת.

ואהבתי.