שנים רבות

הָכְּלוּם אֵינוֹ דָּבָר,

אַךְ יֵשׁ וְהוּא עוֹלָם ומְלוֹאוֹ.

וּמִי שֶׁבַּקִּיא בְּחֶסְרוֹנוֹ,

רָגִיל וְאֵינוֹ תָּר פִּתְרוֹנוֹ.

הַחֲלוֹם בַּר לַיְלָה,

וּבַבֹּקֶר אֵינוֹ פּוֹתֵחַ סְגֻלָּה.

וְאִם בָּא הַמַּלְאָךְ בַּחֲלוֹם,

אוּלַי יֵשׁ פֶּתַח לְתִקְוָה.

עוֹד לֹא נִגְמָרוֹת הַמִּלִּים,

אַךְ קוֹרֶה וְאֵין מָה לוֹמַר.

וּבְשָׁעוֹת פְּנוּיוֹת לְמִּלִּים,

הֵן נִשְׁאֲרוֹת כְּחִידָה.

לִפְעָמִים הַמֻעָט הוּא הַרְבֵּה,

וְהַשֶּׁפַע אֵינוֹ בַּר תַּכְלִית.

אֵין מָקוֹם נוֹסָף לִבְדִידוּת,

אִם מְצַפִּים לַאֹשֶׁר בִּמְתִינוּת.

שָׁנִים רַבּוֹת לוֹ לָאָדָם,

אַךְ מְעַטּוֹת וְחוֹלְפוֹת מַהֵר.

אִם לֹא יִשְׁתֶּה טוֹב וְרַע,

בְּוַדַּאִי יִשָּׁאֵר צָמֵא.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי