האבל משא ומסע

מסע בן שנתיים,

ומילים כבדות,

נשיאה על כתפיים,

טחינת אבות,

בנים בריחיים.

ילקוט אוצר, ספרים ומחברות,

מקומטי זיכרונות,

קלמר, פסולות עפרונות,

נושאי כאב לדורות.

זיכרונות חגורה,

ברחוב שוחררה,

הורגות ילדות ושמחה,

וכל שנותר, לספוג,

יותר, אין ברירה.

הזמן עבר,

מאריך ייסורים,

עוד גיבור נקבר,

מותיר דווי לב,

בעץ החיים הדואב.

מצייר במילים,

מזור לצירים,

צובע במלח דמעות,

נביעה לדורות, 

ובסוף האבל, צורי בגבולות.

והמילים נפלו ככוכבים,

מבקשים משאלות לזהור,

להאיר חשכת העצב,

למשוך בדידות מהשחור,

להאיר מבכיה,

שמחה נבוכה מהאור.

 כל הזכויות שמורות ©  משה ר. אזובי