שירים

ישות

 
 

דובבתי את ליבי לדבר

והוא שתק
התרעם

דובבתי את עצמי

להיות

באלו רגעים כואבים

והם
ננטשו
התחבאו

פחדו

חבורות של פצעים

שהתקלפותם נותרה

והיה כי דמעות זלגו

ואף אחד לא אסף אותן

והיה כי שאלתי

מי אני ולמה אני כאן

וכך התבלבלה התקיימותי.

 

ואז באו הציפורים

שרו לי שירים

כבשים פעו לתוך חלל נשמתי

ואותה פרה באה וליטפה

והעשב הרך

חמד את גופי

והייתי לאחת

בתוך הטבע

מתמזגת בזו ישותי.

תגובות