בנמל הבית

פְּסִיעוֹת חֲרִישִׁיוֹת בֵּין שְׁבִילֵי הַזְּמַן,

נְגִיעוֹת רַכּוֹת בְּסִדְקֵי הַגַּן,

לְיַד הַנַּחַל צִפּוֹר הִתְעַיְּפָה,

בְּמַסָּע אֵלַיִךְ אֶל עִמְקֵי הַנְּשָׁמָה.

בְּמִסְתְּרֵי הַפַּרְדֵּסִים נִקְטְפוּ הֲדַסִים,

וּבַחֻרְשָׁה נִרְקְמָה פִּנָּה עֲנֻגָּה לְאַהֲבָה.

פּוֹרַחַת לָהּ בָּבַת הָעַיִן יָפָה וְטוֹבָה,

אֶרֶץ הָאָבוֹת הַבְּרוּכָה.

וְלָךְ נָשִׁיב תּוֹדָה-

עַל נְמַל הַבַּיִת.

עַל פְּאֵר יָפְיֵךְ בְּקֶסֶם אֱלֹקִים,

עַל רֵיחוֹת מְחוֹזוֹתָּיִךְ בִּנְוֵה בְּשָׂמִים.

נַרוֹן לָךְ שִׁיר תּוֹדָה,

וְנָגִיל הַלְלוּיָהּ,

אָתְּ הַשָּׁמַיִם וְהָאֲדָמָה.

בְּאֵר הַמַּיִם הַחֲצוּבָה בַּסֶלַע,

עֵץ הַצַּפְצֵפָה שֶׁאֶת עָלָיו הִפְקִיר לַסוּפָה,

גֶּשֶׁם פִּתְאוֹמִי תּוֹפֵר שְׁלוּלִית גְּדוֹלָה,

וּבָהּ מִשְׁתַּקֵּף יָפְיֵךְ לְהֶמְיָה.

אַיָּלָה תּוֹעָה בִּסְבַךְ עֲרָבָה נֶעֶלְמָה,

חוֹלוֹת הַנֶּגֶב מִתְעַרְבְּבִים עִם הַסּוּפָה,

הַצָּפוֹן הַקּוֹרֵן וּמַעְיָן הַחַיִּים הָרוֹגֵעַ,

וְעִיר שָׁלֵם שֶׁקֶּסֶם בָּהּ נוֹגֵעַ.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי