כשאני לא כותב

כשאני לא כותב – הכול מסתכל עליי במבט מפוחד, חושש מהאדם שאני יכול להיות. הקיום מתרוצץ ולו בשביל לא להתעסק בעצמו. כשאני נרתע מהישיבה הנוטה קדימה בנחישות, אני נרתע ממני. הרגשות קיצוניים במתינותם, הרגש מסתתר בפינה של החדר. הכול מתבונן בי, מבחין בחוסר החשיבות. הרוצה הופך צריך שמתעגל לניתן מחוסר קיום עמוד שידרה והזבל שיגרה. כשאני לא כותב – אני כל אחד אחר.