ילדה קטנה

ילדה קטנה                                        

ידי נוגעת בילדה קטנה. המלאך פורשׂ שמיכת פיקה

חיוורת על גוף פורח. עיוורי צבעים מה מבינים

בצבע. ואין מקום שני. ואין מלאך שימלא מקום

עד בוא תורי. ידי נוגעת בילדה קטנה.

בית קברות יהודי ותוצרת הארץ. מעלֶה אבני נגף

בעצימת עפעפיים. כל בתי הקברות שבכאן משמיעים חריקה

משונעת, חדגונית באוזני הקברן, מסתלסלת

באוזני ההרמוניה. בית קברות יהודי ותוצרת הארץ.

קוברים את תמוז. במצעד מלווים אותו בדרכו

האחרונה בכל שנה. מזלו רב. הִנחיל אוצרות ומצפים

לשובו, בגעגועים מפוקחים, בריסים

ארוכים, בפרחים רדומים, במצעד. קוברים את תמוז.

הילדה הקטנה חולמת. הנקודה הסופית מתחילה

בשורה הראשונה לחייה. ילדה קטנה מה מבינה

בטקסטים. הנקודה הסופית נחה. זה יעודה

ומילה שקרֵבָה נבלעת: הילדה הקטנה חולמת.

לתת לזמן מקום. זמן מתנהל בדיוק בכל יום

בלי היסוסים בלי רגשנות ובעיקשות

של מטלה מבוקרת, במימוש עצמיותה, מתפתחת

בממד שנקבע. ילדה קטנה חולמת לתת לזמן מקום.

ילדה קטנה, ואַת כקוראת יחידה לסיפור חייך. רק אַת

וסיפורך. מקומי בלידתך. ילדה

קטנה, אני רק בד

לדרכך

בצאתך

ילדה קטנה.

©רבקה ירון