אהבה אל מול מחסן לבן

אהבה אל מול מחסן לבן

מתוך מרפסת

על פני שבועות נפרסת

אהבה שאפופה

לבן שקוף מתוך עשן

של נעימות סחרחורת כמובן

שחרחורת שאני אוהב

באהבה סחרחורת מחויכת

נוצר הרושם שסביב

שלנו ובלבד היא תל אביב

ומכל צד שמתגלה

נגלה לו מגדלור חדש

כל בוקר שזורח

כל ערב מתמתח

הופך עוד קלף

חושף עוד דף

זוהר בְלבנוֹ

ומסנוור בתגליתו

אף פעם לא ידעתי

שדבר מדהים

יכול לשוב לפתוח

עוד אינספור צדדים

אף פעם לא הכרתי

רצינות

שמתקיימת על ידי מעין שנינות

של צחוק, חיוך והלצה

וכך הרציני והמדאיג

הופך לאותו רגע וגם לעתיד

להיות פשוט, קליל ומשוחרר

ברגע שוכחים מזמזומי זבובים שבעבר

כשאת כולך עצמך וכך

כשאני משליך כל דאגה כשאני איתך

כמו קליפה שחורה של גרעיני חמנייה

וכל מקום הופך להיות מרפסת משקיפה

כל נוף וכל רחוב הופך להיות למטה, מתחתנו

ישנה תחושה שגם מחר ומחרתיים