חיזיון, ככה קרוב למציאות. בעקבות הודו ואהבה שבורה שם.

לא מתוך עצבות חלילה, אלא ממקום של השתוקקות עצומה למצוא כבר את ביתי שלי. זה שבו לא ארגיש שצופים בי כל הזמן. זה שאוכל לזרוק את הנעליים ולהרגיש עם זה בנוח. כזה שריחות של שני ספלי קפה שחור מהבילים עולים ממנו. אחד לו ואחר שהכין במיוחד עבורי. כי הוא יודע הכי טוב איך אני אוהבת את הקפה שלי, לפעמים יידמה לי שיותר טוב ממני עצמי.

והעוגיות תמרים שאאפה במיוחד בשבילו , כי זה מה שהוא הכי אוהב. ושנינו הפכנו בריאים עם השנים. הפסקנו לעשן טבק, רק ירוק לפעמים, מזמן לזמן. כשכייף לנו לשכב אחד על יד השני במיטה ולשמוע את אותו הדיסק בלופים שאינם נגמרים.

והחיוכים שלי בזמן שעושה את הכביסה שלנו, כי צוחקת לעצמי בקול רם, שמעולם לא עשיתי כביסה לבדי ואיך שהוא הופיע מיד התחלתי לעשות בשביל שניים. והגומות חן שלו שרוקדות מאליהם. גם כשהוא לפעמים מנסה לא להראות כשמתעצבן על הכלב של השכן, זה שעושה את צרכיו קרוב מדי לגינת הירק שלנו.

בשבוע שעבר התקין את הנדנדה שבנה לפני חודשיים על עץ התות הזקן שבגינה שלנו. הוא הכי אוהב לצלם אותי אלפי תמונות סטילס כשאני ישובה עליה. ומבקש תמיד שאלבש לבן. הוא אומר שזה מזכיר לו שהוא זכה להתחתן איתי. אני לא מזכירה לו כמה שרציתי אותו והוא כמעט חרב הכל בשתי ידיו המלאות יבלות בגלל שנים של פריטות על הגיטרה. כשאני מזכירה, כי בא לי לסחוט ממנו כמה שאוהב, הוא מתייסר על ימים אבודים שבהם יכול היה לנשק אותי בגב ולשחק לי עוד הרבה בשיער כשהוא רטוב. אני בעיקר ישבתי לבדי והתפללתי. התפללתי שהוא יהיה הנכון עבורי וניצחתי את השכל. ושגם אם לא, שולחת לו אנרגיות טובות כדי שירגיש בי, שירגיש כמוני את ההחמצה בזמן הזה שחלף.

כשהוא מביט בי יש בו את כל הטוב שקיים ביקום בעיניים, כי הוא מלאך. הוא לא יודע להרע לאף ברייה והלוואי שהייתי קצת מהדבר הזה שהוא. אני רוצה להיות הכי טובה בשבילו ואני רוצה להרעיף עליו אהבה לפחות כמו מה שעוטף אותי במבטים שלו. הוא שם את מגפי העבודה ויוצא לשדות. הוא רוצה קצת לבדו, כדי להתגעגע אליי עוד יותר. 

אני מבקשת שלא יילך כי כבר הלך ממני כל כך הרבה ושלבד אני מפחדת בלעדיו. הוא מתרצה, ומבטיח שלעולם לא ילך שוב ממני. גם כשיהיה טיפש, ביקש שאתפוס אותו חזק בידיים למרות שאני חלשלושה אל מולו ולא אניח עד שיבכה. הוא רוצה שאגרום לו לבכות.

אני מסתכלת עליו ואומרת לו שאני רוצה שיצחק כל החיים, כי בהעדרו, בכיתי בשביל שנינו. לכל העולמות.

עכשיו לכו תספרו לו שזה מה שהוא מפסיד בינתיים עם הטיול הגדול הזה שלו. ושלפי שעון ישראל, הוא תקוע בפסקה הזו של "כמעט חרב הכל בשתיי ידיו".