חזרה ליצירות
פוסטים

פייסבוק/אלכס מילמן

אלכס מילמן | (19/10/2013 04:01) | 117 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
אם זה לא מתוייג בפייסבוק זה לא באמת קרה, בדיוק כמו שאם לא ראיתי את אלוהים הוא לא באמת קיים.
אז חיפוש מהיר בפייסבוק העלה באוב את רשימת ה"חברים" הארוכת רגליים שהצמחתי- חברים מבית-הספר היסודי, אלה שעזבו לאוסטרליה, אלה שעברו לקנדה, אלה שבדיוק עברו לתל-אביב. החברים שסיימו את הקצונה שלהם, החברים שמתחילים ללמוד לתואר ראשון, החברים לתואר שני.
ואז הגיע השלב שהחברים הפכו למכרים- ההיא מהמסיבה, הבחור שאירגן אותי פעם בשביל חבר שלי(אני הרי ילד טוב שאף פעם לא מעשן), הבחורה שקנתה ממני כרטיסים להופעה של ריהאנה, החברים שאני פוגש במסיבות כל יום בליין קבוע בפאב של החברה, והיחצ"נים.
יחצני המסיבות, אנשי ארגון ההופעות שטיפה לקצוץ להם את הכנפיים שרק לא יעופו על עצמם יותר מדיי גבוה כי נראה שהם קרובים מדיי לשמש וכבר יש אגדה מיתולוגית שמספרת על אנשים כאלה.
זה לא שהמצאנו את העולם מחדש- כל מה שקיים עכשיו, או לפחות רוב הדברים, כבר התגלו אלפי גלגולים אחורה, כשאיזה ראש שבט אינדיאני ישב לשיחה צפופה עם הרב הראשי של מזרח אירופה- תרחיש דמיוני לדעתכם, לכו תוכיחו!
אני מסתכל על פוסטים שאנשים מפרסמים, תמונות על הקיר, חיוכים מזוייפים שלא עוברים אצלי סלקציה אחרי דקה, ועיניי חושכות- איפה הימים שמונופול היה משחק שבו כולם רוצים לשחק ולזכות ולא איזה קאנדי קראש או מה שלא יהיה הלהיט החדש שישבור לחסרי החיים האלה את הראש?
איפה הימים שמשחק כדורגל היה מתבצע בשכונה ולא מול מסך ענק עם שלט ביד!?
ואיפה את, כשאני מתעורר כל בוקר לבדי, כבר לא כזה ילד , בן עשרים וחמש, וחולם אותך!?
אז שמעתי שבר רפאלי מחפשת בעל.
חבל... אולי אני לא סלב אבל- באמת שאני אחלה.

תגובות

חזרה ליצירות