מחכים לסתיו

מְחַכִּים לַסְּתָיו

31/10/13

אֶל סְּתָּיו וְשַׁלֶּכֶת דָּלְקוּ עֵינֵינוּ,

כְּמוֹ הַיָּם הַגּוֹעֵשׁ אֶת גַּלָּיו.

עוֹד זְמַן שָׁרָב אֲשֶׁר הָיָה

סִמָּנֵי הַחֶרֶט עַל בְּשָׂרֵנוּ.

עָלִים מִתְגּוֹדְדִים צְפוּפִים,

וּבָנוּ הַכְּמִיהָה נְּכוֹנָה וּנְבוֹנָה.

וְהִיא מִשְׁתַּנָּה מְעוֹנָהּ לְעוֹנָה,

מֵאֲחוֹרֵי הָעֵצִים מִסְתַּתֶּרֶת.

בְּסַךְ הַכֹּל אֵין זֶה לָנֶצַח

בְּדִידוּת וְעֶצֶב אֱנוֹשִׁי,

מוּל יָם שְׁנוֹת אוֹר.

עוֹנָה אַחַת חוֹסָה שֵׂיבָה

וְשֵׂיבָה מְסַפֶּקֶת לָהּ נְשָׁמָה.

זוּ מַנְגִּינָה אֱנוֹשִׁית תְּמִימָה

נִרְאֶה עַד כַּמָּה מְאֻשֶּׁרֶת.

עַד לֹא נַבְחִין מִי בָּא בַּיָּמִים

הָעוֹנָה אוֹ הַשֵּׂיבָהּ הַנֶּהְדֶּרֶת.

נִתְלוֹשׁ עוֹד דַּף מִלוּח הַזָּהָב,

וְנִשְׂמַח בְּיָמִים אֲפֹרִים יוֹתֵר.

אֶל קַדְרוּת הַשֶּׁמֶשׁ הָעֲיֵפָה,

מִן הַחַמְסִין אֲשֶׁר צָרַב.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי