כעץ שתול

כְּעֵץ שָׁתוּל

25/11/13

קוֹל אָדָם קוֹרֵא הִנֵּה הִנֵּנִי

בּוֹקֵעַ לִפְרָקִים מֵאֲפֵלַת הַיַּעַד.

מַמְתִּין עַד תַּחֲלֹף סְעָרָה

וְהוּא יַשְׁמִיעַ שׁוּב קוֹלוֹ.

לֹא זָרַע בְּדֶמַע, לֹא קָצָר בִּבְכִי

יָדָיו תָּמִיד שְׂמֵחוֹת בְּכֹבֶד אֲדָמָה.

לֹא נוֹתְרָה דַּרְכּוֹ בַּאֲפֵלַת הַיַּעַד

לֹא חָשַׁב עַל מִכְשׁוֹלִים.

כֹּה שָׁלֵו וּבְתִקְוָה נִכְנַע

שָׁלֵם מְאֹד וּבְדַרְכּוֹ הוֹלֵךְ.

כְּשֶׁהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל נַחַל

לֹא הִזְדַּמֵּן אוֹיֵב לְהַכִּירוֹ.

קוֹל אָדָם קוֹרֵא, הִנֵּה הִנֵּנִי

בְּצַעַר וְשִׂמְחָה פוֹסְעוֹת רַגְלָיו.

וְעֵינָיו תָּרוֹת אַחַר הַיַּעַד

וְשָׁם יָשׁוּב יָדִיד לְהַזְמִינוֹ.

לֹא כּוֹפֶה בְּהֶחְלֵט קִיּוּמוֹ

אַךְ תָּמִיד יִשְׂמַח בְּפַת חֶלְקוֹ.

עִם הַשְׁלָמָתוֹ בְּיַעַד יִשׁוּתוֹ

לֹא יָשׁוּב אָדָם לְהַכְנִיעוֹ.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי