תולדות חיי. מאת זיגי בר-אור
פרק א'
נולדתי במשקל 300 גרם,
כולל חבל התבור,
בלי אף שערה לראשי וטוסיק אדום זוהר,
אני זוכר כמו היום שהאחות אמרה לרופא
שמשהו לגמרי לא בסדר עם התינוק הזה
וכדאי שנכניס אותו לאינקובטור למעקב.
מגעילים, הכניסו אותי כמו כלב לכלוב כזה
כמו לבית סוהר, בלי משפט או עיסקת טיעון,
כנראה זה בגלל כאשר האחות חיתלה אותי
השפרצתי לה בקשת פיפי ישר לפרצוף.
כאשר שקלתי כבר קילו ומשהו, בלי החיתול
החליטו לשחרר אותי מהמעצר למאסר בית,
האחות שכחה להורית לי מהרגל ומהיד
את הפתק עם השם שלי ותאריך הלידה
ולכן עד היום אני לא יודע בדיוק בן כמה אני.
בבית, כמו בביח"ל, לא נתנו לי להחזיק בציצי
רק בבקבוק עם חלב וכולם שתו בבית קולה,
עוד מאז אני מרגיש תמיד מקופח בבית
ונשבעתי שאנקום על כך כאשר אהיה גדול
כל ציצי שייפול לידי לא ארפה ממנו שעות.
כבר בגן חובה עם השם האשכנזי הזה שלי
כל הילדים צחקו עלי ואמרו שאני בטח חייזר,
בבית הספר עד כיתה ח' לא ידעתי לכתוב
והמורה אמרה שאני טמבל ולא יוצלח גדול,
מאד כעסתי ושמתי על הכיסא שלה מסטיק
ובכוס התה שנתנו לה בהפסקה הכנסתי מלח,
לא בצדק בבחינות הבגרות,קיבלתי "נכשל"
אבל לא היה איכפת כי כבר הייתה לי חברה,
יפה וטוסיק מדליק שהסכימה שאתן לה נשיקה,
השבוע פגשתי אותה במקרה ולא היה נעים
כי שכחתי את שמה וראיתי שגם היא נבוכה,
זכרתי רק את הטוסיק העגול והמדליק שלה
ופתאום היום מכל צדדיה הייתה מאד עגולה.
בסוף גם הגיע העת שלי להתגייס לצבא
והמגייס שראה את תעודת הבגרות שלי
החליט שאני כנראה מוכשר והציב אותי
ליחידה קרבית 729508 באזור הנגב
בתפקיד של אחראי על ניקיון כלי האוכל,
המפקד קבע שאני עושה תפקידי ביעילות,
נתן לי סרט על הזרוע, זה תואר רב טוראי
ועלי לרשום כל צלחת וכוס שנופלת ונשברת.
מינו לי סגן שיודע לכתוב ולא אחד כמוני
שלא יודע לכתוב בלי שגיאות עד היום
וזה רק באשמת המורה הפוסטמה הזאת,
סיפרתי למפקד הכל על המורה המטומטמת
בגלל זה לא נתנו לי נשק ולא ללכת למטווח
כי פחדו שאני אהרוג את המורה הזאת.
עשו לי פרוטקציה ושירתתי רק חודשיים
ולא כמו כולם 3 שנים, כי הם ברובם מוגבלים.
לא טסתי כמקובל להודו לעשות ניקוי ראש
וירדתי לאילת לאיזה מלון ונתקבלתי לעבודה
כי היה לי ניסיון במטבח בעבודה בכלי אוכל
בשרות בצבא בדרגת רב טוראי עם סגן עוזר.
השף וגם מנהל המלון היו מאד מרוצים ממני
לאחר שלא מצאו בארץ מומחה יעיל כמוני
וכל כלי האוכל היו תמיד נקיים ומבריקים
רק כאשר ביקשו שארשום בכל יום דו"ח
נאלצתי לספר גם להם על המורה הפוסטמה
שבגללה אני לא יודע לכתוב ובקושי לקרוא
וזו הסיבה שבגללה פוטרתי אחרי חודש.
החלטתי שהגיעה העת למצוא אישה להתחתן
אבל שלא תהיה סקרנית ולא תשאל שאלות
כמו: מה עשית בצבא, היכן עבדת בעבר,
מדוע אתה לא כותב לי בפתק אהבתך אלי, ועוד.
זה הפחד שלי שלא תשאל בעניין הכתיבה
ואאלץ לספר גם לה על המורה המטומטמת הזאת.
חיפשתי אישה כזאת בכל הארץ והלכתי לדייטים
ואחרי זמן רב מצאתי אחת יפה שגם יודעת לכתוב.
אז ביוזמתי סיפרתי לה על המורה שלי ההיא
שבגללה ורק בגללה אני לא יודע לכתוב משפט
ואישה כמוה מתאימה לי מכל הבחינות
ואוכל להיעזר בה במקרה שדרושה כתיבה.
לפני שנכנסנו מתחת לחופה לחשה לי באוזן:
אני אדאג שתדע לכתוב ושכח מהמורה ההיא.
הושיבה אותי לידה בכל יום רק לכמה שעות
והתעקשה שאכתוב לה שיר כפי שאני מסוגל
ואחרי זה גם את תולדות חיי והנה לשיפוטכם
מאז כתבתי הרבה שירים וסיפורים, אפילו
באתר בדרך המילים.
המשך יבוא.
