שיר לציפור

שיר לציפור

""""""""""""""

שיר לציפור בבוקר של דרור .

הוא נולד לבד בבוקר קר ואכזר.

הדביקו עליו תווית עם מספר.

הניחו אותו בכלוב של ברזל,

            ברזל לא לבן, אבל  מגולבן.                               .

לימדוהו לעוף למרחבים הגדולים.

לימדוהו,כי חייבים תמיד לחזור לכלוב העלוב.

לימדוהו לשיר,לימדוהו לקחת מכתבים.

הדביקו לו תווית שזור בפרחים,

כשחזר ממלחמת הניציים הגדולים.

עייף פצוע ורעב חזר הציפור.

הכניסוהו לכלוב,רצו שישיר ויזמר.

אך נפשו חשקה לעוף למרחבים,

למרחבים האין סופיים הכחולים,

להתחכך עם ציפורה נחמדת.

הוא טעם את החופש, הוא הרגיש את הדרור.

מדוע חזר הציפור לכלוב השחור?

האם חיכה לו החופש או הדרור?

או שמא פחד הוא מהחופש והאור.

פצוע שכב הציפור בלי נוע,

אוכל קיבל לשובע ומים לרוויה.

אך עצוב לו,עצוב לציפור,

כי חיפש הוא את יום הדרור.

שיר לציפור ששאף לצאת לדרור.

הוא נולד בכלוב ממוספר ועלוב.

הוא רצה לעוף חופשי ומאושר

אך מסביבו המה שאון הכרך.

רצו ללמדו לשיר,רצו ללמדו.

רצו ללמדו דברים,אך נפשו

קשורה הייתה באזיקים וסביבו

סורגים מברזלים מגולבנים וחזקים.

דרורה עפה לה במרחבים החופשיים

ציוץ של חופש,ציוץ של אושר.

הציפור עומד ומסתכל, עומד ומהנהן,

לו נתנו לו עוד יום של חופש ודרור

היה עף למרחבים הכחולים והיפים .

עף ודואה,צולל ומרקיע שחקים

מתחכך עם דרורה אשר עפה לה.

עוברים מרחבים נופים  וימים,

ומגיעים עד קצות העננים הלבנים.

אז חוזר היה הציפור ,ושר עד אין ספור.

""""""""""""""""""

גדי רוט

1977