ההודורי שישב בקצה השולחן המרובע הביט בהם בכניסתם.
"ברוכה השבה בתי", אמר.
הגלימה השחורה שלו בהקה באור האפל שבקע מהלפידים שסבבו את החדר, החדר עצמו היה מרוהט בפשטות, מלבד שולחן הפגישות מעץ כהה והכיסאות התואמים שהיו מסביבו לא היו רהיטים נוספים. הכל היה פשוט שחור ועדין.
"ברוך הנמצא, אבי", השיבה לילך.
"אני רוא שהבאת איתך אורח", ענה אביה, אין שם התעורר ממחשבותיו התועות ומבטו ההולך וחוזר ברחבי החדר.
"שמי אין שם כבוד הודוריותו", אמר אין שם.
"בוא שב לימיני אין שם, שיחה ארוכה לפנינו, בתי, אם תואילי להביא לנו מהחדר הסמוך מגש משקאות", ביקש אביה של לילך.
"בחפץ לב", ענתה.
אביה הידהד בלחש למחשבתה של ביתו לפני צאתה, בעוד אין שם היה עסוק במחשבותיו וסקירת החדר, השתהיי כמה שאת רק יכולה, המתיני עד עשרים דקות ולפני כניסתך לחדר - הודיעי לי במחשבתך.
לילך הנהנה בראשה ויצאה מהחדר.
אין שם נותר לבדו עם ההודורי הזקן, הוא סיים את סקירת החדר.
"ציפינו לך, ולאד לופוס, הכנו לך דירה קטנה, ברגע שנסיים את שיחתנו לילך תראה לך את המקום, החוקים כאן רבים ואינני מצפה שתכיר את כולם, חלקם יישמעו לך לא הגיוניים, אני מבקש ממך לכבד אותם, לא משנה כמה חסרי הגיון הם יישמעו לך, אך קודם ספר לי על עצמך.", פתח ואמר ראש ההודורי.
אין שם ישב בשתיקה תמה במקצת על ידיעותיו הרבות של ראש ההודורי.
"אין הרבה מה לספר על עצמי, במיוחד לאור העובדה שנראה שאתה יודע הרבה כל כך", ענה אין שם.
"אם כך, לא תתנגד שאסקור את נשמתך?", שאל ראש ההודורי את אין שם.
על אף שאין שם לא ירד לסוף דעתו של ראש ההודורי, הסכים לכך.
ראש ההודורי הביט באין שם במבט חודר ואפל, עיניו השחורות בהקו והאדימו בקצוותיהן, מפריד בין הגוף והנשמה של אין שם, ראש ההודורי לקח את נשמתו של אין שם והחלק מחלק אותה, אם ניתן לומר זאת כך, לחלקים הקטנים ביותר והבסיסיים ביותר, כשהבין את מהותו של אין שם ואת נימי נפשו החל מצרף את החלקים הקטנים והבסיסיים לחלקים גדולים יותר, מבין תוך כדי התהליך את אין שם יותר ויותר, את צורת חשיבתו, את דרך מחשבתו, התהליך נמשך דקות מספר, כשבסוף החזיר ראש ההודורי את נפשו של אין שם לגופו.
אין שם הרגיש דחף עז להביט בעיניו של ראש ההודורי, בלי להבין מה קורה, החל אין שם לעשות סקירה נפשית לראש ההודורי. מפריד בין נשמת ההודורי לגופו, מפרק את נשמתו של ראש ההודורי לחלקים קטנים ובסיסיים מבין אותם ומרכיב אותם בחזרה, מבין לעומקו את ראש ההודורי. בסוף החזיר אין שם את נשמתו של ההודורי לגופו.
ראש ההודורי נמלא זעם נורא הנבע מפחד - מעולם, באלפיים שנותיו לא ראה דבר כזה. הודורים צעירים, בעלי כוחות ככל שיהיו מעולם לא הצליחו לערוך סקירת נשמות ברמה שההודורי הזה הצליח לעשות, בטח לא למישהו מבוגר כל כך ביחס אליהם.
ראש ההודורי השקיט את סערת רוחו, והחל מחשב את דרכי הפעולה הבאים.
"אתה מודע לכך שהפרת את אחד החוקים העתיקים של ההודורי?", שאל את אין שם.
"לא אדוני", ענה אין שם, "אני מצטער מאוד, לא התכוונתי לפגוע בך או להפר את החוקים שלנו, אני גם לא יודע איך עשיתי את זה".
"העונש על עבירה כזו בכל המקרים ללא יוצא מן הכלל הוא מוות, מה שעשית - חדרת לנפשו של הודורי בלי לבקש את רשותו והסכמתו, וחמור הדבר יותר כשמדובר בראש ההודורים", ענה ראש ההודורי.
"עשה מה שברצונך הוד הודוריותו", ענה אין שם, "על פשעי, גם אלו שאני עושה בשוגג עליי לתת דין ודברים ולהיענש בהתאם, רק אומר שלו ידעתי מה אני עושה ואילו ידעתי מה החוקים הייתי נמנע מלעשות זאת, אני מצטער מעומק לבי על הפגיעה הלא מכוונת בכבודך ובכבוד ההודורים", ענה אין שם.
"אני חקרתי וסקרתי נשמות רבות במהלך אלפיים שנותיי, מעולם לא נתקלתי בהודורי צעיר כל כך שהצליח לעשות את מה שעשית, היות ואתה חדש באזורנו, אינך מכיר את החוקים ואינך יודע מה נכון ומה לא נכון לעשות והיות ואינך מכיר ביכולותייך המלאות לא אוציא אותך להורג, לאיש אסור לדעת מה קרה כאן, עלולים ההודורים האחרים להבין זאת לא נכון ולפרש זאת לא נכון - אם תשמור על הדבר בסוד כששלושתנו - אני, אתה ולילך היחידים היודעים על מה שקרה - תשמור על חייך, אם ייפלט משפתותייך דבר המקרה - דמך בראשך.", אמר ההודורי הזקן.
"אני מבין כבודו, תודה לך.", ענה אין שם בקצרה.
"עתה צאא מהחדר, לילך השאירה את המשקאות והאוכל בחדר הסמוך, לך לשם, אכול ושתה כאוות נפשך, לי ולה יש כמה מילים להחליף בפרטיות בטרם נמשיך בשיחתנו.", אמר ההודורי הזקן.
"כן כבודו", אמר אין שם ויצא מהחדר.
בדרכו החוצה חלף על פניה של לילך, פניה אדומות מכעס ומלאות אכזבה.
הדלת נסגרה מאחוריו.
הוא לא ידע מה צופן לו גורלו, רק ידע שדברים מוזרים מאוד קורים לו מאז שהכפר בו חי נחרב.
דברים שלא ידע לעמוד על טיבם.
- המשך יבוא -
כל הזכויות שמורות לThe Wolf
All rights reserved for The Wolf
