שביל תפוח הזהב

שְׁבִיל תַּפּוּחַ הַזָּהָב

11/1/14

עוֹד נַפְשָׁם יוֹצֵאת לָשׁוּט

נְשִׁימָתָם כְּהַלְמוּת הַלֵּב.

אֶת נִיחוֹחַ נֵרְדְּ הַתּוּת

יִנְצְרוּ עִם כֹּל נִימַת כְּאֵב.

עַל נְחָלִים לְאִטָּם יִגְּשׁוּ

וּבְדִמְעָה נִגֶּרֶת עַל לֶחִי רַכָּה,

בְּנִימֵי עַצְבוּתָה הִיא נִדְהֶמֶת

אֵיךְ בְּעֵינָיו הָאַהֲבָה גְּדוֹלָה.

לֹא בַּת חֲלוֹף, אַהֲבָה-

מַנְגִּינָה הַנִּשֵּׂאת עִם הַרוּחַ.

בְּרִית זַכָּה,

פְּסִיעוֹת וְעוֹד כְּאֵב

בְּשְׁבִיל תַּפּוּחַ הַזָּהָב,

שָׁם הַלֵּב.

וּבִרְחוֹבוֹת- הָעֶרֶב הַקָּרִים,

כְּשֶׁמֵיתָרֵי לִבָּם נִרְעָדִים,

הוּא יָתֵד וְגַב,

הִיא שְׁבִיל וָדֶרֶךְ,

בְּיַחַד מַכִּים שָׁרָשִׁים.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי