ההבנה הפציעה עם שחר, לילך הקדירה. פניה לא היו כתמול שלשום, רובד נוסף עליהם שלא גרע מיופיים, רובד שרק פניהם של אנשים שאיבדו את יקיריהם זוכים לו. גשמים ניתכו בעוז, עננים הקדירו את פני החמה.
ההלוויה נערכה ביום למחרת, לילך ואין שם הלכו ביחד, רק קרבתו הצליחה לנחם אותה, הליטופים העדינים שלו בגבה והחיבוקים התכופים הם שעזרו לה לבלוע את דמעותיה. המנחמים הגיעו בהמוניהם, כולם חלקו כבוד אחרון לראש ההודורי.
אמה של לילך נישאה במיטת חוליה, ימיה היו מועטים, ועתה אחרי שאהבתה נרצחה טעם חייה הסתכם בלילך.
היא הביטה ממרום מיטתה על אין שם ולילך והרגישה שהיא יכולה, שגם היא יכולה להרפות מהחיים, היא ראתה את רגעי החיבה הקטנים בין אין שם ולילך, היא ראתה את הדרך שפתח אין שם ללבה של לילך, היא הרגישה מעט מיותרת ואובדן אהבתה גרם לה להרגיש פתאום בודדה כל כך. כשהכניסו את הארון לאדמה, לילך כרעה על רגליה, ממררת בבכי, אין שם היחיד שהצליח להתקרב אליה, להרגיע אותה מעט. מגעו ותמיכתו, ליטופיו העדינים והעובדה שהוא נתן לה להתפרק בין זרועותיו גרמו ללילך להרגיש זרמים זרמים של רגשות שנעו ממנה אליו ובחזרה. ההלוויה הסתיימה, המנחמים עזבו את המשפחה מוכת היגון ושבו אל ביתם, ההודורים שהשתתפו באסיפה שבה נרצח אביה מיהרו בחזרה אל שולחן הישיבות תוך הבעת צער ותנחומים אחרונים. אין שם ליווה את לילך אל ביתם החדש, היא לא הייתה מסוגלת לחזור לביתה עם אמה, כשאביה הגדול כל כך כבר לא ישוב לשם. לילך ואין שם נכנסו לדירה, לילך קרסה על אחד מהכיסאות במטבח, דמעות שוטפות את פניה, היגון מנע ממנה את יכולת הדיבור ולקח ממנה את התיאבון. אין שם החל להכין ארוחת בוהריים, שכללה חביתות, סלט קטן וגבינות. נדרשו לו שתי ניסיונות עד שהצליח להכין את החביתות כמו שצריך והן נחרכו מעט. הוא כל הזמן שלח מבטים קטנים ובלתי מורגשים אל לילך שהייתה שקועה ביגונה, מבטיו ליטפו אותה וניחמו אותה. אחרי שסיים להניח את האוכל על השולחן ניגש להכין קפה לשניהם. הוא רצה לשבת שם עם לילך ופשוט לתת לה את אהבתו ותמיכתו, אך היא הייתה חייבת לאכול משהו, מאמש לא אכלו. כשהקפה היה מוכן הביא אותו לשולחן, התיישב ליד לילך והניח כוס אחת לפניה. הוא כרך את זרועו סביב מותנה ולילך התיישרה, הביטה בו, כרכה את זרועותיה סביבו ובכתה אל שקע צווארו. בידו השנייה, ליטף את שערות ראשה. לא היו לו מילים לנחמה, ולא ידע מה להגיד לה, לכן ביקש שתספר לו מעט על אביה, אחרי שהתאוששה מעט מהבכי וכשחולצתו של אין שם הייתה רטובה, החלה לספר לו על רגעיה היפים עם אביה, על מערכת היחסים המורכבת שלהם, על כך שלמדה לאהוב אותו למרות מגרעותיה ומגרעותיו, על הכל סיפרה לו, אפילו על האירוע שבו הכאיב לה כל כך וגרם לה לברוח לתקופה מהבית, מפעם לפעם עוד בכתה מעט, אך אין שם ייבש את דמעותיה ודחק בה לפחות לשתות מהקפה. הקפה של אין שם ערב לחיכה של לילך וחיזק את נפשה מעט.
היא התאוששה ומצאה כוח להרים את המזלג ולאכול מהאוכל שהכין אין שם. הם אכלו בשתיקה כשאין שם מחזיק את ידה של לילך ולפעמים ידו טיילה לאורך גבה מעבירה בה צמרמורת עדינה. "האוכל שלך והקפה שלך היו טעימים מאוד", אמרה לילך בקול רך ושברירי מבכי. אין שם שתק ופשוט כרך את זרועותיו סביבה, נותן לה את הרגשת הביטחון לה הייתה כל כך זקוקה. הם יצאו למרפסת, אין שם הוציא סיגריה, מחשבות חולפות בראשו, לילך הביטה בו והושיטה ידה לסיגריה שהצית. "אתה יודע שזה לא בריא ובכל זאת אתה מעשן, למה?", שאלה.
"קחי שאיפה מהסיגריה, עכשיו, ברגע זה.", ענה לה אין שם.
הא שאפה לקרבה את העשן ואז הפריחה אותו בחזרה לאוויר, העישון נתן לה תחושה שרגשותיה מתרחקים ממנה כמו העשן הפורח באוויר, הכאב דהה מעט.
"מה את מרגישה עכשיו לעומת מה שהרגשת קודם?", שאל אין שם.
"אני מרגישה שהכאב דהה מעט, שהדברים נראים פחות רע עכשיו ממקודם, שהמחשבות שלי יותר מסודרות.", ענתה.
"אם היה לך את הכאב הזה עשרים וארבע שעות, שבע ימים בשבוע, האם היית מעשנת?", שאל.
לילך תהתה בינה לבינה, לא הייתה לה תשובה חד משמעית.
"לי יש כאב שאני לא מצליח להתמודד איתו בדרכים אחרות, לפעמים המחשבות מתנגשות וסוערות, לפעמים כל מה שבתוכי מרגיש יותר מדי, הסיגריה נותנת לי את התחושה שאני מצליח לסדר את המחשבות והרגשות שלי בצורה יותר ברורה, הסיגריה נותנת לי את האתנחתא לפני ההתמודדות.", המשיך אין שם אחרי השתיקה של לילך.
הוא סיים את הסיגריה.
זרועותיו שהיו חצי כרוכות סביב לילך התהדקו, ראשה נטמן בכתפו והם עמדו כך דוממים לזמן ארוך.
השמש החלה שוקעת במערב, לבותיהם הומים ופועמים ברגש גובר, לילך התחזקה מקרבתו ונוכחותו.
הלילה שהגיע היה צונן וקר, אך לילך הרגישה חום וביטחון מאין שם, הם ידעו שעכשיו הם עומדים בפני צומת מורכבת ושיהיה עליהם להתמודד איתה ביחד. הלילה ירד במהירות והכוכבים התפזרו בשמיים, כמו מבטיחים להם שהעתיד יהיה טוב.
- המשך יבוא -
כל הזכויות שמורות לThe Wolf
All rights reserved for The Wolf
