אל-היכל הדעת

כה נפתלה עלי הדרך

אשר בה הלכתי,

נתיביה היו לי סוררים

ותעתעו בי מסילותיה,

קדרו עלי שמיה

ואדמתה כנחושה לרגליי

עמוס לעייפה בשביליה

הלוך ומשוך וטפוף

והסע בה עגלת חיי,

ובאין תומך ומושיע

נלאו מכאוביי להכריעני

ושבר מוטות עוליי,

גם תהומות תחתיי

פערו את פיהן

לבולעני אל קרבן באחת

ואי מזה לא נשקף סהר

אף יתגל לעיניי

באין מוצא להאיר נתיב-

מפלט לתקוותי,

גם חמה הובישה

להראות פניי

נרתעה.. נסוגה לאחור,

ואתם.. אם יש בכם

ולו רמז הקטון

עודנו אחרון באמתחתכם

הביאו לי אותו מהר

בחלומותיי ובשרוני

כי כלה מעם ליבי

באין מפלט וישע

לבוא עדי-אל היכלי

היכל הדעת.