האדם כעץ השדה מאת נתן זך

גלי יקרה מאד

לא מזמן זכיתי בכרטיס להופעה של נורית גלרון והיא שרה את השיר ולאורך כל השיר היא דמעה וסיפרה שזהו שיר שתמיד מזמינים אותה לשיר בימי זכרון ולכן קשה לה לשיר אותו בהופעה רגילה

ראיתי היום פרסומת שאומרת שעצים בוגרים הם שמורים ומוגנים עי החוק שאסור לגדוע אותם ואני שאלתי העצים כל כך מוגנים ואילו בבני האדם יש פריצות בחוק כי לגדוע חיי אדם לא צריך לכרות אותו אלא פשוט לקחת ממנו את אשר הוא אוהב או את החופש שלו וכך גם נלקחת השאיפה שלו לעלות למעלה

קראתי את דבריך יקירתי ונזכרת בשירו של יהודה עמיחי

אלוהים מרחם על ילדי הגן

פחות מזה על ילדי בית הספר.

ועל הגדולים לא ירחם כלל,

ישאירם לבדם,

ולפעמים יצטרכו לזחול על ארבע

בחול הלוהט

כדי להגיע לתחנת האסוף

והם שותתי דם.

ואני יודעת גלי עד כמה כואבים הדברים האלה עבורך ועד כמה קשה (נפשית) תהליך כתיבה שכזה, על כאב ועל שכול ועל עוולות.

נורית

דורי יקירתי, נגעו דבריך בלבי. נזכרתי בשירו של יהודה עמיחי,

      אלהים מרחם על ילדי הגן

      פחות מזה על ילדי בית הספר

      ועל הגדולים לא ירחם כלל...

ובבית השני הוא כותב:

     אולי על האוהבים באמת

     יתן רחמים ויחוס ויצל.

האדם אינו כעץ השדה, האדם אוהב ושונא האדם יצר את הרוע בעולם.

שבת שלום דורי יקרה שלי

שלך נורית הצהובה.

תודה לך נורית שהזכרת לי את השיר של עמיחי.

רציתי רק להוסיף משהו או להאיר את דרכך במשהו:שגון סטיינבק הקדיש לו ספר שניקרא קדמת עדן וזה כך בכולנו יש גם רע וגם טוב והחוכמה בחיים היא למשול ברע ולא לתת לו לשלוט אם קראת או תקראי את הספר תראי שיש שם דמות שכולה רוע דמות שכולה טוב ואחת שנאבקת בין הטוב והרע

שבוע טוב נורית צהובה

כל כך נכון דורי יקירתי,

הספר של סטיינבק "קדמת עדן", המוטו שלו הוא הפסוק מספר בראשית בפרשת קין והבל "לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו אתה תמשל בו."

הרוע קיים רק צריך לדעת למשול בו.

תודה דורי על האיזכור של הספר.

שבוע נפלא שיהיה לך.

לדעתי יש הרבה מן המשותף לאדם ולטבע, יש ומחוברים הם בנשמה.

הרבה שירים נכתבו בנושא זה ובנושאים קרובים, שמעתי מספר ניתוחים לשיר הנפלא של נתן זך.

ומתוך השיר הנפלא הזה אני רוצה להתייחס לשני משפטים

כי האדם עץ השדה / נתן זך

כי האדם עץ השדה.

כמו האדם גם העץ צומח

כמו העץ האדם נגדע.

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה.

כמו עץ השדה.

כי האדם עץ השדה.

כמו העץ הוא שואף למעלה

כמו האדם הוא נשרף באש.

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה.

כמו עץ השדה.

אהבתי וגם שנאתי

טעמתי מזה ומזה.

קברו אותי כחלקה של עפר

ומר לי, מר לי בפה.

כמו עץ השדה.

כי האדם עץ השדה.

כמו העץ הוא צמא למים

כמו האדם גם הוא נשאר צמא.

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה.

היי רבקתי, מקווה שבינתיים החום חלף עבר לו. ושאת מתאוששת מתחלואי החורף.

הרשתי לעצמי להנות מהשיר בביצועו של שלום חנוך שהתפנית לגלי, הוא יפה אני אוהבת את הלחן הזה.

קראתי את דבריך על האדם, כלומר איך לכתוב על האדם. גם אני מתקשה לעשות זאת כי אין דרך אחת לכתוב על האדם  שהוא אחד היצורים המורכבים בטבע.

הרשימה שנתת מרשימה כעת צריך לעבוד לפיה,

מבחינה מדעית

רוחנית

האדם בעיני האדם המאמין כיציר כפיו של אלוהים, או של אלים אחרים

וכו'

שבוע טוב יקירתי תרגישי טוב

ולא, לא אתן את כל העצות הפולניות ששמעתי תמיד רק אשלח לך חיבוק ענק

נורית שלך

את יודעת יקירתי שיש לי תמיד חיבוק בשבילך

ואם את רוצה אשלח גם שניים

רפואה שלמה

נורית שלך 

"והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שורשיו." (ירמיהו)

"כי תצור על עיר ימים רבים להלחם עליה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרות כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור"

זהו הפסוק בספר דברים (כ' י"ט) ממנו נלקח הדימוי. עץ השדה הוא תנאי לקיומו של האדם (כמו שלא פוגעים באבני ריחיים "כי נפש הוא") עצי פרי מהווים את קיומו של האדם. וכשמוציאם את הביטוי, האדם עץ השדה, מתוך ההקשר שבו הוא נכתב הרי שהאנישו את העץ, ויצרו ראיה פילוסופית קיומית. גם נתן זך בהמשך השיר מוסיף את התכונות שלא קשורות לעץ "אהבתי וגם שנאתי". והרהור עולה בי לרגע, על העץ יש להגן ואסור לכרות במצור ובמלחמה, אבל מה על בני אדם? בהם מותר לפגוע ואותם אפשר לכרות (ולתקוע את הראש על החומה למען יראו).

נחמד לתאר את העץ כאדם, כמו תינוק שזקוק לטיפול צמוד גם השתיל זקוק לזה, והם שניהם גדלים ומתפתחים, אבל בינינו חוץ מהמטפורה הזו של טיפול וגדילה אין כל קשר ודמיון בין השניים.

כל התיאורים - "כמו העץ הוא שואף למעלה" - שאיפתו של העץ היא רק להתקרב אל מקור האור והשמש שנחוצים לקיומו (פוטוסינטזה) שאיפתו של האדם למעלה היא רוחנית.

"כמו האדם הוא נשרף באש" רק שלא כמו האדם, הוא מתחדש מוציא חוטר ונצר משורשיו, ואנחנו יודעים שאדם שנשרף לא נשאר ממנו אלא אפר שמדשן אדמה שעצים צומחים עליה.

נכון כי גם האדם וגם העץ קשורים לארבעת היסודות: אדמה, מים, אויר, אש (שמש). אבל כך כמעט כל היצורים החיים.

אני מודה שחוץ מהמטפורות בשירה ובספרות, איני רואה את האדם כעץ השדה.

העץ אינו טוב ואינו רע, הוא קיים בשביל עצמו, "עץ השדה נתן פריו", העץ לא נותן פרי- אנחנו לוקחים את הפרות. העץ צריך את הפרות לרביה, הם לא גדלים בשבילנו. אנחנו יושבים בצלו של העץ - העץ לא נותן לנו צל, הוא מרחיב צמרתו כדי לקלוט יותר אור שמש, והצל הוא תוצר לואי שאנחנו מנצלים. גם תפילות ושירים להודות לעץ על פרותיו ועל צלו השיר או התפילה זהו צורך שלנו. אז טוב ורע ולהבחין ביניהם זה רק האדם.

וכעת העלית גלי יקירתי את שאלת השאלות, מהו האדם? "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ותחסהרו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו..." (תהילים) אם תשאלי רופא, הוא ימנה רמ"ח אברים ושס"ה גידים. אם תשאלי פילוסוף - אני חושב משמע אני קיים. אדם מאמין יאמר "דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". ויש מאגר הידע שאדם אוסף בחייו ולגבי המדען זה העיקר. ואין אדם אחד דומה לרעהו, כי כל אחד תלוי בסביבתו הגיאוגרפית והאנושית.

ואני גלי מחפשת אדם שידע להקשיב שידע לתת וידע גם לקבל. שידע מהי אהבה ולתת אותה שידע להיות למען רעהו, לא לפי המשפט הידוע "ואהבת לרעך כמוך" אלא להרגיש את השני ולהבין אותו. תכף תגידי שאני בעצם מחפשת נפש תאומה, כנראה שזה כך.

ונשארה עוד שאלה אחת ששאלת מהו העץ בשבילי. ראשית זהו עולם של מינים וסוגים שיש להגדיר לפי מגדיר מקצועי, כלומר עולם הצומח. אבל עצים זה גם בשביל לטפס עליהם לשבת מוסתרת בין הענפים ולחלום. עצים זה פרות לקטוף. עצים זה מקור לא אכזב לסיפורים ואגדות וגם מקום מנוחתן של פיות.

נדמה לי יקרתי שהפעם הגזמתי בצורה פרועה. וזה רק קצה קצהו של מה שאני רציתי לכתוב. כעת את אומרת לעצמך, איזה מזל שנורית בלמה עצמה.

שבת שלום יקירתי ושבוע טוב

תודה נאור על סבלנותך לקרוא את דברי, תודה שבאת להתארח אצלי ושמחה שמילותי ערבו לחיכך.

שבת שלום ידידי היקר.

תודה רבקה יקירתי

קשה לי לשייך לעץ תכונות של שמחה ועצב

אומרים שגם לצמחים יש רגשות

יש שמציעים להשמיע להם מוזיקה כדי שיגדלו יפה יותר

זה לא שאני אדישה

 אני אוהבת עצים אני אוהבת את צורתם את יופיים

אני יכולה לבלות שעות ארוכות בחברתם.

טוב אני גולשת

כמו שאת מכירה אותי זה קורה לי

להתראות רבקתי

שלך

נורית

רבקה יקרה,

לכתוב על עצים גם אני כתבתי והאנשתי אותם בשיר

כשלא הקשבתי בהתרסה, אמא שלי הייתה אומרת תמיד שלדבר אלי זה כמו לדבר אל העצים ואל האבנים.

לקחתי את דבריה ברצינות ואני משוחחת עם עצים ועם אבנים

אבל רק בשיר (או כשאף אחד לא רואה ולא שומע), ולפעמים הם גם עונים.

טוב, בזה אסתפק, שמחה שאת מצליחה לחזור אל "למודי יסוד, למודי חובה"

את יודעת שאני מאחלת לך בהצלחה למרות שאני יודעת שאת תצליחי ואת מצליחה.

בריאות טובה והמשך שבוע נפלא

חובוק ענק

נורית

נגעת בנקודה מאד מהותית,

יש אנשים שדומים לעץ הם נטועים במקומם,

אינם מוכנים להמריא לשנות והם אולי אינם עץ השדה אבל בהחלט הם כעץ השדה.

כולם אוכלים ונאכלים ובני האדם לפעמים אוכלים זה את זה.

בתודה על דבריך ידידי היקר.

האדם והעץ

זה מול זה

למי ישווה? למי ידמה?

מצא את ההבדלים

שניהם בעולם קיימים

רק האדם חושב

שהעולם בזכותו קיים

יפה האנלוגיה

יפים ההבדלים שמצאת

יפה השיר גדי ידידי.

אני מאוד אוהבת את מילות השיר הזה-זהו שיר מקסים

ואני את דעתי כתבתי באחד משירי ואני מצטטת-

האדם כעץ השדה

צמרתו לא יכוף

ברוח

וליבי כעץ בכות

מהבל פה

נחצה לשניים

זהו ההבדל גלי יקרה ביני לבין העץ

חג שמח -שבת שלום לך ולכל משפחתך היקרה

ממני