הכעס גאה מסביב לשולחן ברגע שאין שם סיים את החקירה שלו. הוא ווידא שאין בוגדים מקרב ההודורים היושבים בחדר.
הזעם שטף את החדר בגלים, כולם הביטו בו במשטמה. זרמי חשמל התעופפו באוויר.
"איך אתה מעז לעשות דבר כזה?", פלט בכעס אחד ההודורים, "איך אתה מעז להפר את שלושת החוקים?! מיד נקרא לאבטחה ונוציא אותך להורג, אתה אויב ולא חבר כמו שחשבנו."
אין שם הביט בהודורי כשדיבר, עיניו יקדו וגלים של אנרגיה זרמו ממנו לחדר, מוסיפים למטען החשמל שגם ככה מילא את החדר. "לפני פחות משתי יממות נרצח כאן ראש ההודורי, ברגע זה נמצאת בתו, האם לא היה זה צעד מתבקש לוודא שאין מי שמבקש את רעתה בין כותלי החדר הזה?", שאל.
"בכל זאת לא היה זה צעד חכם במיוחד לעשות, אני מסרב לשתף איתכם פעולה ואני עוד יותר מסרב לתת לך לעמוד שם כשכך הפרת את החוקים שלנו בצורה כל כך בוטה וחמורה.", אמר הודורי אחר.
הכעס ניכר עליהם וניכר גם שהם עומדים לעשות מעשה.
אין שם ידע מה עומד לקרות עוד לפני שזה קרה בפועל, כל ההודורים בחדר הפכו לזאבים.
מחשבה חלפה בהבזק של חלקיק השנייה מאין שם ללילך, "מוכנה?".
שניהם הפכו לזאבים.
"אתה לא אחד מאיתנו, צא מגבולותינו לפני שדמך ישפך, אינך רצוי כאן יותר.", היו המחשבות שאין שם קלט מההודורים שעמדו לפניו, מקיפים אותו ואת לילך.
אין שם תהה מה עליו לעשות, הוא לא רצה שעוד דם יישפך בחדר שגם ככה נשפך בו דם.
קול רם ואיתן בקע מאחת הדלתות, מאחורי ההודורים, עמד שם הודורי נוסף.
"עזבו אותו. חיזרו לצורתכם, ברגע זה.", הקול הקפיא את כל הנוכחים.
אין שם ולילך צייתו ברגע שהבינו שראש ההודורי החדש עומד מולם, שאר ההודורים לא מיהרו כל כך.
"בסמכות שיש לי אני מצווה את כולכם לשוב לצורתכם האנושית ברגע זה.", אמר בקול קר כקרח.
כבמטה קסמים כל ההודורים החליפו באחת את צורתם מזאבים לאנשים.
חלקם נראו מוטרדים מהכוח שנכפה עליהם ואילץ אותם לשוב לצורתם האנושית.
"שבו", אמר הקול והם התיישבו, נאלצים לציית לקול. הכעס עוד זרם בעורקיהם ובחדר, הם החלו מפנים חלק משנאתם גם לזר הזה שנאלצו לציית לו.
"אני ראש ההודורי החדש, שמי קול הזאב, הוסמכתי לפני כמה ימים ליטול את ראשות ההודורי על ידי ראש ההודורי הקודם, מעטים ידעו על כך. כפי שנוכחתם לדעת אינני משקר, אחרת לא הייתם מחויבים לציית לי. עכשיו יש לנו עניינים בוערים יותר ממלחמות בינינו, אנחנו צריכים שיתוף פעולה מלא. אני מחייב אתכם בכוח הסמכות שניתנה בידי לא לגעת בשערה משערות ראשו של אין שם, אתם רשאים להרגיש כעס כלפיו אך אסור לכם בתכלית האיסור לפגוע בו או בלילך. מי שינסה לפגוע בהם עלול למצוא את עצמו במצב מאוד לא נעים."
שתיקה מילאה את החדר, ההודורים ידעו שקול הזאב אומר את האמת, רק ראש הודורי חדש יכול לצוות ולהכריח הודורים לציית לו. אין שם ולילך החליפו מבטים שקטים, מרוצים שנחסך מהם להשתמש בכוח נגד שאר ההודורים.
"עכשיו המצב שלנו מאוד לא פשוט, יש לנו את אורחנו, אין שם, שהגיע לכאן ובעקבותיו הצבא השחור. אנחנו יודעים בוודאות שהם אחריו ואחרי לילך, אנחנו יודעים גם שהצבא הזה יודע על הנבואות הקדומות, אנחנו יודעים שיש בינינו מרגלים ושאיש מהיושבים כאן בחדר איננו מרגל. מה הצעדים שאנחנו צריכים לנקוט על מנת לפתור את הבעייתיות של המצב כרגע?", שאל קול הזאב.
"קודם כל, לשלוח את אין שם הרחק מכאן, אם לילך תרצה להצטרף אליו זו החלטה שלה, אחר כך אנחנו צריכים לבצר את העיר ולהגן עליה עד שלא יהיה הודורי אחד ראוי להגן עליה. אין שם ולילך צריכים לכל הפחות להיות מנודים מהחברה שלנו. המעשים שנעשו כאן הם הפרה בוטה של החוקים שלנו, החוצפה ועזות המצח עלולים להיות בעוכרינו כשנילחם, ואנחנו נילחם. נשתמש בכל מה שיש לנו, כל הנשקים המתקדמים בכל כוחנו ועוז רוחנו כדי להדוף את המתקפה.", אמר אחד ההודורים.
אין שם הביט בקול הזאב.
"כן, אין שם, מה התוכנית שלך?", שאל קול הזאב.
"כבודו, מה אם הצבא השחור לא רק מחפש אותי ואת לילך? מה אם הצבא השחור מעוניין בסודות השמורים של ההודורי?
אני מציע להרוס ולהחריב את כל הנשקים המתקדמים, את כל הדברים שלא הייתם רוצים שייפלו לידיים הלא נכונות, לשמור על שניים - שלושה שומרי סוד שיחיו עד סוף המלחמה מחוץ לעיר הזו, במקום בטוח על מנת שבסוף המלחמה יהיו ממשיכי דרך ולא אבדון על גזע ההודורים. אני ולילך אכן מהווים סכנה לעיר ועל כן שנינו נברח מהעיר, אחרי שמשימת ההשמדה של הנשקים תסתיים. קרוב לוודאי שהצבא השחור יצליח לחדור לעיר, עדיף אם תחיו תחת משטרם תקופה עד שנוכל להרים התנגדות מספיק חזקה ועד שנמצא את נקודות החולשה שלהם. אם נבצר את העיר זה ייתן להם את התחושה והתמריץ שאנחנו לא מעוניינים לתת להם. אם נביע התנגדות הם לא יהססו להחריב את העיר, ברגע שנשתף איתם פעולה ולו למראית עין בלבד, נצליח למנוע את חורבן העיר. התנאים לא יהיו קלים, אפילו קשים, הודורים ורכוש ייפגעו, אך הדבר הכרחי מבחינה אסטרטגית על מנת להצליח במלחמה הכוללת, אולי נפסיד בקרב, אבל במערכה אנחנו ננצח.", סיכם אין שם את תכניתם.
"האם יש התנגדויות?", שאל ראש ההודורי.
"פה אחד אנחנו מתנגדים להצעה הזו, היא תביא לחורבן הגזע שלנו.", אמר אחד ההודורים היותר מבוגרים, שנאתם לאין שם העבירה אותם על דעתם.
"מצוין, אז אם ככה אני מצווה על כולכם לבצע את התוכנית של אין שם ככתבה וכלשונה. אין שם צודק בדבריו והנחותיו, הסכנה שהנשקים והסודות שלנו ייחשפו גדולים יותר מביטחון העיר. העובדה שהתקפת נגד רק תזיק גם היא נכונה. התחילו בעבודה.", אמר קול הזאב.
אין שם ולילך החלו יוצאים מהחדר, אך קול הזאב קרא להם: "תצטרכו לבצע את ההשמדה בעצמכם, אני לא סומך עליהם שיעשו עבודה טובה. לילך את מכירה את כל המקומות שבהם יש נשקים וסודות, השמידו את כולם. בהצלחה.", במילים אלו נפרד מהם לדרכם. לילך ואין שם החליפו מבטים, הנהנו ויצאו מהחדר. "זה ייקח לנו מעט יותר זמן ממה שחשבתי שייקח, אבל שום דבר לא היה בלתי צפוי.", חשב אין שם לעברה של לילך. היא הביטה בו וחייכה. הם עשו את דרכם, כשלילך מובילה, אל הספרייה של ההודורים. הם נכנסו בכניסה, מתעלמים ממי שנקרה בדרכם. הם ירדו במעלית לקומה התחתונה ביותר. לילך הובילה אותו בין השורות הארוכות של הספרים אל קצה המסדרון. לילך עצמה עיניים והתרכזה בדלת כפי שזכרה אותה. מילות אש ניצתו מעל הדלת השחורה שפתאום נתגלתה לעיניהם. הם נכנסו דרכה.
"יש כאן ספרים שנצטרך.", אמר אין שם.
לילך הביטה בו בשאלה.
"ספרים בנושא תולדות ההודורים, פיתוחים וסודות וכן ספרים בנושאים של הוצאת הפוטנציאל הגולמי של הודורים.
אני יודע שהם כאן.", ענה אין שם.
לילך לקחה אותו דרך מדפי הספרים אל סוף הפרוזדור. נראה שלא ירדה לסוף דעתו של אין שם, אך ניכר שלא היה לה ספק לגבי מעשיו. הם הגיעו לקיר נוסף. "אני לא יודעת איך למצוא את הדלת הזו, אבא שלי ניסה ללמד אותי אך מעולם לא הצלחתי לקרוא לה. הוא אמר משהו על כך שהאפלה צריכה להאיר את דרכי. מעולם לא ירדתי לסוף דעתו.", אמרה לילך.
אין שם הנהן, "תצטרפי אליי במחשבותייך, אראה לך.", אמר לה.
הם התמזגו במחשבות, אין שם שוטט בתוך נפשו, נפש שלילך הכירה, הוא נכנס עמוק אל תוך אפלתם המשותפת, הוא הפך אותה לממשית, שניהם הרגישו אותה וחשו בנוכחותה. אין שם פרש את האפלה לרוחב הקיר שמולם. הדלת נחשפה.
הם נכנסו דרכה, אל תוך חדר אפל במיוחד. על הקיר שמולם היו שלושת הספרים שאין שם היה צריך. הם חצו את הפרוזדור ואין שם לקח את הספרים.
<b><i>
כדאי שנתחיל מפה את ההרס, אם איכשהו יצליח הצבא השחור להיכנס לכאן הם ידעו שנעלמו מכאן ספרים.
</b></i>
הבהבה המחשבה בראשה של לילך. היא הנהנה לאות הסכמה.
אין שם ישב על הרצפה, החל שוקע באפלה שלו, מתוכה יצר אש והחל מזין אותה בעוד ועוד מחשבות ורגשות הרסניים.
האש התפשטה במהירות, הם יצאו מהחדר, מותירים את הדלת פתוחה. הם רצו דרך שורות הספרים של הקומה הסודית כשהאש בעקבותיהם. הם עלו קומה ויצאו מהספרייה. הם פנו לנשקייה. הם נכנסו בלי שישימו לב אליהם, גם כאן אין שם ידע על מעבר סודי ושני נשקים שהיו צריכים להיות בחזקתם לפני שייצאו מהעיר. גם כאן אין שם זימן את האש האפלה.
מרחוק הם ראו את העשן שעלה מהספרייה הבוערת. הם המשיכו בדרכם אל עבר המעבדות.
לילך נכנסה איתו אל תוך המעבדה הראשונה, חשפה מעבר סודי ואחריו עוד אחד, הוציאה משם ניסויים שידעה שיצטרכו למסעם, לא רק לאין שם היו כלים מיועדים למסע, לילך פתחה את אפלת ליבה והוציאה את אותה אש אפלה.
הספרייה נחרבה כליל וכך גם הנשקייה והמעבדות. הם אצו אל ביתם, ממהרים לארוז מעט בגדים וצידה לדרך.
הם הכניסו הכל בחופזה אל תוך התיקים שלהם, הם הביטו בצער בביתם, יודעים שאין להם ברירה אלא להחריב גם אותו.
"ביחד?", שאלה לילך, אין שם הנהן.
הם התיישבו, חדרו אל האפלה להוציא את האש הידועה לשמצה. תוך שניות הבית עלה בלהבות.
הם ברחו מהעיר דרך החומה הדרומית. הם טיפסו עליה, דמעות נקוו בעיניה של לילך, ביודעה שהמקום שהיא עוזבת לעולם לא ישוב להיות כשהיה.
הם הלכו בתוך היער השחור, מנווטים את דרכם דרומה, הרחק מהעיר.
כשעצרו לרגע לפני העלייה על ההרים השחורים הביטו אחורה, אל מה שהיה עד לא מזמן ביתם.
הם ראו את לשונות האופל מחריבות את המעט שעוד נותר מהספרייה, המעבדות והנשקייה.
הם הותירו מאחור את עשן העבר, פניהם אל העתיד הקודר, יודעים שעומדת להגיע תקופה קשה.
אך התקווה לא אבדה מליבותיהם, בנשיקה ארוכה ושקטה, חבוקים המשיכו במסעם אל הלא נודע.
- המשך יבוא -
כל הזכויות שמורות לThe Wolf
All rights reserved for The Wolf
