על נחליו

עַל נְחָלָיו

22/1/14

מַכֶּה וּמַכֶּה על תֹהוּ חֲטָאָיו,

מֵיתָרֵי כְּאֵבָיו פּוֹקְדִים לֵילוֹתָיו.

צִלּוֹ מְרַצֵד עַל אֶדֶן קִירוֹתָיו,

מִצְטַמְרְרוֹת לִבְכִי מַנְגִּינוֹתָיו.

כָּבוֹת אַחַר דּוֹלְקוֹת שְׁתֵּי עֵינָיו,

קַלּוֹת אַחַר כְּבֵדוֹת נְשִׁימוֹתָיו.

נִשְׁאַר דּוֹמֵם עַל עֶרֶשׂ סְלִיחוֹתָיו,

נוֹתָר אִלֵּם בְּחֹסֶר מְחִילוֹתָיו.

בָּגְדָה בּוֹ אַהֲבָתוֹ עַל נְחָלָיו,

לֹא יָכְלָה לִצְנִיעוּתוֹ, לְאֹרַח חַיָּיו.

גַּם בִּמְתִיקוּתוֹ גַּם בְּחַמוּדוֹתָיו,

נִצְרַב בִּשְׁרַב חוֹפֵי נְדָרָיו.

מִתְמוֹגֵג וְנִלְהָב בְּכֹל בָּא וָשָׁב,

מַאֲמִין וּמִתְרַצֶּה בְּכֹל נִימָה וְתַו.

אַהֲבָתוֹ לְבֵן הָאָדָם עָלְתָה בְּדָמָיו,

נוֹתָר אָכוּל וּבְתוֹךְ עַצְמוֹ נֶעֱזָב.

מִתְלַהֵב וּמִשְׁתָלְהֶב בְּשֶׁפַע חִיּוּכָיו,

נוֹקֵב וְקָשֶׁה, לַכֹּל כָּבוֹת עֵינָיו.

יְבַקֵּשׁ מְחִילָה וְכַפָּרָה עַל חֲטָאָיו,

מִכֹל עוֹבֵר וְנַשׁ, וָשָׁב לֶאֱלֹקָיו.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי