(מה קורה, כל מי שאני כותב עליו סיפור או שיר מת לאחרונה, בסוף לא יהיה לי על מי לכתוב)
והנה אנו שבים כעובר ושב בבנק אל חבורת התימנים שישבה באוטובוס הנטוש בחצר של ההוא וחיזנה גת ולעסה אותו כלחוך השור את עשב השדה וכלחוך הנחש את נחשיתו. והיו שם נתי דמתי ופנחס מרחום והבן שלו ומרת סעידה מרחום ומרת שמריה ואפילו יחיאל פתחי הקונקורדנציה וכולם טבלו לחוח בחילבה וסחוג ושרו שירי ארץ ישראל וזמרת רבי שלום שבזי וחשבו להביא את חופני, ההוא אחיו של יזהר כהן. אך נמלכו בהם בדקה התשעים, בשל המחיר. והנה פצה יחיאל את פיו קם מול המסובין ויאמר: "הוווו.. אחיי המדוכאים! המיתולוגיה היוונית עושה בנו שמות להכריתנו ולהכרית את דעתנו ולהעביר עלינו חוקי יוון הרשעה. ואנחנו מי אנחנו? מצאצאי המכבים והחשמונאים! מי אנחנו? אנחנו מצאצאי יהודה המכבי ומתיתיהו! ומה באו עכומי"ם עקומים אלה? ומה יש להם מאיתנו?"
"אני בעד שנקים את חבורת המיתולוגיה התימנית!" קמה סעידה בהפגנתיות "נמאס לנו שמכתיבים לנו מה לעשות! אנחנו נרשום עמותה ונקים אותה כאן באוטובוס! וכך נראה ליוונים האלו מאיפה משתין הפגסוס!"
"אני בעד!, מיהר בעלה להסכים
"כן כן" ענה נתי דמתי "למה להם מותר לשים זר של עלי דפנה על הראש ולנו אסור לשים זר של עלי גת?!"
והנה נשמעה איוושה. ואל החצר נכנסה אישיות מוכרת בעלת תלתלים ובעלת פה...
"הה. שולמית אלוני!!!!" אמר יחיאל קונקורדנציה בקול יודעין "הלא דיברנו בטלפון ומה בפיך יא אישה?"
"אני לא אישה! אני היא - שה! זה ביטוי שובינסטי. אישה נגזרה מאיש ואני אישיות בזכות עצמי" החציפה אלוני פיה ומיד פתחה: "אני רוצה לייצג אתכם נגד אתנה עורכת הדין של המיתולוגיה היוונית. אם תרצו, אני לשירותכם!"
"קודם כל תטעמי מהסחוג!" הציעה מרת בורגתא
שולמית התרצתה, ועוד עיני כולם נשואות אליה בחרדה, טבלה פת בירוק הירוק וטעמה. אחר כך לתדהמת כולם ביקשה עוד. ומשההלם היה רב ענתה:
"מה יש לכם? אכלתי סחוג ולחם יבש אצל השכנה שלי ימימה כשהייתי גרה שתי יריקות מכרם התימנים! ועכשיו עשו לי טובה ותעבירו לי את החילבה!"
והם דנו ודנו ולבסוף אמר יחיאל הקונקורדנציה: "רק דבר אחד נשכח. צריך לקחת מהם את המוג'ו!"
"ומהו מוג'ו" שאלו הנוכחים
"מוג'ו הוא כח הכישוף שלהם, יעני הסטרטר שלהם, בלעדיו הם אפסים מאופסים. חדלי אישים, פתאים. שנאמר "שומר פתאים השם דלותי ולי יהושיע!"
"זה לא המוג'ו של אוסטין פאוארס ?" שאלה ליבנת
"אכן זה זה!" התפעל הזקן "זה של האינגלי הזה אוסטים באוארז!"
"ואת מי אתה מציע לשלוח?" שאלה שולמית אלוני
"את ליבנת מרחום, הבת של מרחום" ענה יחיאל "זאת שדה, יכולה לכשף את הזאוס בכבודו ובעצמו. קראתי בכתבים שהמוג'ו נמצא מתחת לכיסא שלו.
והנה נם זאוס את שנתו, על הר האולמיפוס, והנחירות שעלו ממנו היו כנחירות שעלו ממערת לוט עליו השלום לאחר שנשתכר. וליבנת מרחום נתגנבה מאחוריו, עטויה טוגה יוונית עתיקה. (היא מצאה את דרכה להר אחרי שלקחה טיסה לאתונה על חשבון הוריה הקמצנים וטיפסה על הר האולימפוס) בקיצור שלחה ידה גיששה ומצאה את הבקבוק עם המוג'ו. הוא מלמל כמה מילים ביוונית מתוך שנתו. ליבנת נרתעה, אבל אחר כך הוא הפך צד והמשיך לישון. היין ששתה מבקבוקו של בכחוס, שבעצם היה סם שינה מושתל, קיפר אותו לגמרי. אחר כך נסתלקה לה באין רואים וחזרה כל הדרך לאתונה כשהיא מדלגת משמחה.
טקס הקמת המיתולוגיה התימנית עמד להתקיים באוטובוס הנטוש. כולם הוזמנו. גם שגריר תימן בארץ. כן, לא טעיתם. בזכות המוג'ו הפלאי נעתרה תימן ופתחה שגרירות בארץ תמורת דיון טריטוריאלי על אוטונומיה תימנית בראש העין. כל מיודעינו עדו זר של עלי גת לראשם והחלו לזמר מזמורים מהדיוואן. ליבנת מרחום רקדה ונתי דמתי תופף על פח של זיתים שסחב מחנותו של צוברי זכריה. שולמית אלוני עיינה בכמה ספרים ונעתרה להצטרף למעגל החוגגים. והנה עמדו להכריז מי יהיה ממונה על מה. במקביל לתפקידים של המיתולוגיה היוונית. בהבדל אחד: ששם חשבו עצמם לאלים, וכאן היו אלו מינויי שרים. ליבנת מרחום: הממונה על היופי והאהבה. יחיאל קונקורדנציה הממונה על כולם. פנחס מרחום הממונה על הגבורה. ועוד כהנה וכהנה כששולמית אלוני מקבלת את תיק המשפטים הבג"צ והבצלם.
ולפתע שליח רעול פנים פרץ על אופנוע אל החצר. לבוש בגדי יום הדין, קסדת אופנוען ומשקפי שמש והוא ניגש בהפחדה רבה אל שולמית אלוני והכריז: "מי כאן הבוס?"
"למה?" שאלו כולם והביטו בו, שני מטר גובה היה. הוא הוציא מגילה מגולגלת מחיקו והכריז:
"תדעו לכם שהמיתולוגיה היוונית באמצעות בא כוחה הגברת אתנה, הגישו בג"צ נגד המיתולוגיה התימנית ונגד כינונה. השופט העליון הוציא צו איסור לכל העצרת הזו"
"ומיהו השופט העליון החתום על המסמך?" שאלה אלוני
השליח גימגם מספר הברות והכריז "השופט... השופט ניקולס קטאקיס שיוצא נגד העצרת!"
"עצרת תהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו!" מלמל יחיאל הקונקורדנציה "קטאקיס בקאקיס! לא שמעתי על השם הזה!"
"פגראק עלא רוחאק, עלא אבו אבוק!" קילל עזרי פתחי, בנו של יחיאל "מה יש לכם, אסור לחגוג?"
"קטאקיס או לא. נלך לבג"צ!" אמרה אלוני "אני טובה בזה! ואני אתבע את המיתולוגיה היוונית, על הפרעה לסדר הציבורי התקין!"
"אין לך סיכוי!" אמר השליח " אני הרקולססססס! ואני אכסח אתכם אחד אחד, בלי בג"צ ובלי בצלם! יא אפסים!"
והנה הוציא חרבו מחיקו והניף אותה באוויר וכולם נרתעו אחורה, זה היה הרקולס הגיבור, הוא החזיק חרב של מטר אחד, כולה מבריקה ויחיאל הזקן צעק: "יא אשמדאי! ממזר יא איבן אל ממזר!" אבל נרתע אחורה ונתי דמתי רעד ושיקשק. והנה חושך כיסה ארץ וערפל לאומים והאדמה רעדה ובכי ילדים נשמע מרחוק וצעקה רבה עלתה מכיוון הנשים, ושגריר תימן נמלט מן המקום באמצעות מכונית השרד שלו.
"אתם גנבתם את המוג'ו של זאוס? אתם לא מתביישים! המתעסק עם זאוס סופו אסוןןןן!"
כולם התייאשו. הוא עשה צעד אחד לעבר המסובין, אך ליבנת מרחום האמיצה לא התייאשה. היא לקחה חץ וקשת של ילדים קטנים, שהשאירו הנכדים של לא יודע מי, מילאה את החץ בסחוג ירוק מהצלחת של מרת בורגתא וירתה אל פיו הפעור של הרקולס. והנה בלע את הסחוג בלי כוונה וצעק "אאאאא געוואלד - איקוס!... אני נחנקקק! מה זה הרעל הזה?"
"כל החיים שלך אכלת רק מתוק ומתוק ודבש כמו אצל האשכנזים, עכשיו תאכל אותה סחוג!" צחקה ליבנת מרחום ברשעות ונתנה לו בעיטה בברך. והוא גיבור החיל התקפל ומיד לחץ על איזה לחצן מצוקה ונעלם בעשן כחול ולבן....
"בחיי, תעלולי פירוטכניקה" צחק נתי דמתי
"תסתום את הפה, חתיכת פחדן" קראה אשתו מרת בורגתא "ראיתי איך שיקשקת!"
"זו תקיפה בנסיבות מחמירות! הוא יביא את עורכי הדין הטובים ביותר ויתבע אתכם" אמרה שולמית אלוני שהפכה עורה ונעשתה מסוייגת
"מה התהפכת יא מדוזה!" צעקה ליבנת "מה את שבשבת? קודם הייתי איתנו ועכשיו איתם?"
"אתם הורסים את היחסים המדיניים עם יוון על חשבון כינון יחסים עם תימן. זו התערבות גסה בענייני משרד החוץ... האיחוד האירופי לא יסלח לנו על כך!" ענתה אלוני
"הקם להורגך השכם להורגו!" התערב יחיאל "איזה דור יש היום, אלימות בבתי הספר, סכינים ועכשיו חרבות!"
" האלימות היא לא הבעיה, הכיבוש הוא הבעיה!" הכריזה אלוני ללא שום פשר.
מתוך סיפור שכתבתי לפני 4 שנים והופיע כאן באתר
