סיפורים

מוסיקה קלאסית

אני הולך לישון . וכמו כל ערב . אני מגביר את הרדיו ליד המיטה . מוסיקה קלאסית. כל כך תמים . כל כך מדויק  . עדין וחוצה את הכל . סודק כל התרחשות וחותך את האוויר בחדר . קובע עיתות ומחוגים . סוסים דוהרים וכרכרות חורקות . חולצת פלנל . שפם ופאות. עבודת כפיים. ריחות של ספרים מאובקים .

אני אדיש למשמעות החיים . כבר לא רודף אחרי תשובות . אני נתין של הזמן עכשיו, אני מאוהב בו , ויחדיו בז לו . בז לחרפה שהוא מביא איתו . הוא  אחראי לכל מבוכי החיים , לפינות המאובקות , לרשתות הדגים באוקינוסים , ולגלים הסוחפים את הדגים לרשתות. החיים הם זמן מאוד ארוך שצריך להעביר , בכח , בלי חרטה . נסה לגזור את סרט החיים , ורק יצמח ממנו עוד שלושה ראשים חדשים גועשים , חסרי נחת . אי אפשר לרכך את אכזריותו , למתן מחשבתו. שממון וישימון יווצרו לכשתתחיל למנות ימים , סרטים.  דממה ומהומה בצבעים מעורבבים, נסה לשרוף ויכבה את רוחך , נסה לאיין והתקיים בכל זאת .  עיניינו שעוקבות אחר מעשיי ההתרחשות, בסצנות יחפות, הכל בטייק אחד.  עינינו ייתעיפו ולבסוף זיקנה עוטפת ולופטת , מפזרת ברסיסים את המהות שלנו , את הסרט הארוך שלא מכבר פוצל והתארך. ניזון מנפשות חדשות כעת המכילות בהן חלק קטן ממך. נסה להיזכר וטעם מר מתוק חולש על כל חושיך , נסה לנבאו ותיכווה או שתזכה . הסרט ימשיך , המחוג יתקתק. הסונטה לאין סוף תגמר . אין סוף סופים.

תגובות

גלי צבי-ויס / אני נתין של הזמן עכשיו / 30/01/2014 20:08