עיגולים

מעגלים סובבוני אין עונה,

 חמקו פניי אין קשב עוד.

שתיקות חמקו עיניי משמוע

הלך זר יחלוף במישור.

חלקלק, נאחז, אינו מרפה, 

חוטים של משי שידרו אותות

כמהים לגמוע כוס ריקה.

קורים נפרמים בזה אחר זה,

מותירים ריק בחלל בו אני

שואפת אויר צח ריחני,

החסר נשיפה אחת מוכרה.

עיגולים מרחפים זוויות סימנים,

הקיץ מיותם החלקיק הנותר.

פרץ מתוכי, המריא למרחב

מתמזג עם האור 

ואני טהורה, מוכנה, שלמה

עיגולים.