את רואה את החיים רצים לך מנגד לעיניים

את רואה את החיים רצים לך מנגד לעיניים.רואה איך כולם מתקדמים ורק את תקועה.חייה חיים כפולים.מצד אחד,החלומות והתוכניות לעתיד,מנגד,הייאוש שהורג כל חלק של חיות ותקווה קטנה שעוד נשארה בך.
את תלויה באוויר.
לא שייכת לשני העולמות.
חיים או מוות.
מספרת לכולם מה את רוצה ללמוד,איפה את רוצה לטייל ומציגה הצגה גדולה ומפוארת שבה את השחקנית הראשית.
את כבר לא מרגישה דבר.הריקנות עוצמתית מאי פעם והלבד,הלבד הזה הורג אותך לאט וברכות כואבת.את כל כך רוצה להרגיש משהו כדי לדעת שאת חייה.נושמת.פשוט להרגיש.
את שמה לב איך את מאבדת שליטה בקצב מסחרר ולא מצליחה להחזיק את עצמך. אנהמיה חזקות מתמיד ושואבות אותך מטה מטה אל בור ללא תחתית. 
המבטים שבוחנים את גופך,המילים שנאמרות בחוסר טקט מושלם מעצימות את התחושה והרצון להעלם.
את נלחמת בכל כוחך,לא מוותרת למרות שקשה אך זה לא מספיק להם.
אולי אז תהיי מספיק בשביל מישהו. רק כשמאבדים מישהו,מעריכים אותו יותר,לא כך?
מנסה להתאים את עצמך לציפיות של כולם.להיות מושלמת,שקטה,לחייך כשצריך,להיות מנומסת ולהסתדר בלי לבקש עזרה כי את רק מכבידה.
וכשהגשם בא,אין מאושרת ממך.את יושבת בים על החול הקר,הים סוער כמו הסערות שמתחוללות בתוכך והגלים כאילו קוראים לך לבוא ולהיבלע בתוכם.
את נשכבת על החול בוכה,מחבקת את הדובי שסבתא הביאה לך כשהיית קטנה,הגשם יורד בחוזקה ואת רואה איך החיים רצים לך מנגד לעיניים ונרדמת.
נרדמת כשהייאוש ניצח את התקווה שבך.