אוטובוס מפלצת

הוא עמד שם עכשיו חסר אונים ובפעם הראשונה בחייו שלא היה בשליטה. הוא היה חייב לבחור. לא נותר עוד הרבה זמן.

מאז שהכיר את עצמו היה אדם כהן טיפוס לא וותרן. אחד כזה שעושה דברים עד הסוף, לא מתפשר ותמיד בשליטה. בתחילת שנות התשעים ולאחר השירות הצבאי שלו בגולני, החליט אדם להוציא רישיון על משאית. בהתחלה הוא עבד כי הוא היה צריך כסף אך כשראה שהעסק הוא טוב ושנכנסים סכומים יפים לבנק. בתחילת שנות האלפיים הוא החליט לעלות שלב ולהיות עצמאי. בתור התחלה הוא קנה משאית והתחיל לעשות כל מיני עבודות ובעיקר הובלות בכל קצה בארץ. הוא חסך עוד סכום נכבד של כסף וקנה עוד משאית עם כף הרמה. כזו שרואים רק בשירותי כוחות הניקיון. אדם היה טיפוס חברתי ותמיד ידע איך להתערבב עם האנשים הנכונים. הוא התחיל לעבוד בתור כוח תגבור של חברת ניקיון והכניס כסף לא רע מהצד.

הוא הכיר מישהי. הם יצאו יחד תקופה ארוכה. יום אחד היא סיפרה לו שהיא בהריון. בהתחלה אדם טיפה נלחץ אבל אז התעשת וכעבור חודש הם התחתנו. עכשיו היו עוד שתי פיות בבית להאכיל.

מלבד אהבתו הרבה לכסף והרצון לעשות כמה שיותר, היה לאדם כישרון לא רע בלבזבז המון ובעיקר בהימורים במשחקי קלפים בכל מיני מועדוני מחתרת מפוקפקים.

הטלפון שלו החל לצלצל.

"כן?"

"איפה אתה? זו הפעם השנייה שאתה מאחר."

היה זה אבי שתמיד גייס את אדם כשהיה זקוק לתגבורת ולעוד משאית שתנקה ברחובות.

"אני בדרך." אמר אדם

תמיד שהיה מעמיס את המשאית בספות, ארונות, גזעי עצים או סתם קרטונים ולכלוכים, היה מתקשר לאבי רגע לפני שנסע לחירייה ואחרי שמכולת המשאית הייתה עמוסה עד אפס מקום ואומר.

"אוטובוס מפלצת."

וישר אבי היה מבין שהמשאית מלאה ושאדם בדרך לשפיכה בחירייה.

טבעו של האדם לקלקל כל מה שטוב.

לילה אחד הלך אדם למקלט בדרום תל אביב שם שמע מחבר שנמצאים המהמרים הכבדים באמת וששם הוא יוכל לעשות קופות גדולות שיסדרו אותו בחיים. הוא הכיר אדם בשם אלון איתו הוא ישב, שתה וצחק ואז הם התיישבו סביב השולחן.

הקלפים שאדם קיבל היו טובים ואחרי שהיה מורווח קצת וקיבל ביטחון. הוא החליט להיכנס בגדול, ממש בגדול.

"מאה אלף." אמר אדם

אלון הביט מהצד השני של השולחן. כולם פרשו ועכשיו הם היו זה מול זה.

אחרי שתיקה מותחת אמר אלון.

"חצי מליון."

אף אחד לא היה מופתע. כל העיניים עכשיו היו על אדם שידע שאם הוא ישווה את הסכום, הוא יסכן את הבית שלו ואת כל מה שהוא בנה עד היום.

"אני יודע שאתה מפחד. זה בסדר לפחד." אמר אלון

"אני לא מפחד."

הוא פנה לדילר ושאל אם הוא יכול לחתום על חוב של ארב-מאות אלף. הדילר שלח מבט מהיר באלון שאישר בהינד ראש.

מיליון שקל עומד על הכף. לא עוד עבודה סיזיפית על משאית עם ריח של חירייה. הם חשפו את הקלפים. אדם חשף שתי זוגות. כולם חיכו עכשיו לקלפים של אלון. הוא פתח אותם. רצף צבע. כולם מסביב התפעלו. אדם ישב שם ושתק.

"מחר בבוקר אתה כאן עם כל הסכום."

למחרת הגיע אדם רק עם מאה אלף בתוך תיק קטן. הוא התבקש לחכות בזמן ששמע קולות של צרחות מהצד השני של הדלת. הוא הוכנס לתוך החדר. על כיסא מעץ ישב אדם שדימם מכל מקום אפשרי בגוף.

"אני כבר איתך." אמר אלון לאדם

הוא שם מלח על היד וכמו גשם המטיר את המלח על הגוף המדמם של האיש המסכן שצרח מכאב.

"אני אחזיר את הכול מחר אני מבטיח." אמר אותו אדם בקול מייבב

"לא יהיה מחר." אמר אלון

הוא שלף אקדח ובלי לחשוב פעמיים ירה בראשו של האיש. אדם היה בשוק.כל גופו רעד. ליבו הלם בחוזקה. הוא הביט בתיק הקטן שהכיל רק מאה אלף.

"מה שלומך אדם?"

הוא הביט באלון שניגב את ידיו והתקרב.

"אני....בסדר."

"אני מתנצל שהיית צריך לראות את זה. ואני מקווה שכבר שכחת."

"מבחינתי לא קרה כאן כלום."

אלון חייך.

"התיק הזה לא קטן מידי בשביל חצי מליון?"

"אלון, תראה."

אלון הוציא אוויר ועיסה את מצחו ואז תפס את אדם בגרון והצמיד אקדח לראשו.

"בבקשה לא. יש לי ילדה. אני אתן לך את המשאיות שלי."

אלון הוריד את האקדח.

"במה אתה עובד?"

אדם לקח אוויר ואז אמר.

"יש לי משאיות שאיתם אני עובד בניקיון."

"יש לי רעיון איך תוכל להחזיר את החוב שלך."

אלון סימן עם היד למישהו להתקרב.

"זה מני. הוא יעזור לך לעשות איזו עבודת ניקיון קטנה בשבילי."

"אבל..."

אלון שלף שוב את האקדח.

"יש איזו שהיא בעיה?"

"שום בעיה."

"אתה תסגור לי את הפינה הזו ותהיה משוחרר מהחוב."

בשעה שתיים בלילה נסעו אדם ומני לאזור מבודד ליד רחובות. שם חיכתה להם "ההפתעה" לפי דבריו של אלון. הם התקרבו אל מכולה שהייתה נעולה. מני בדק שוב מסביב לפני שפתח. הריח היה נורא. חמש גופות עטופות בניילונים. מני סידר אותם בערמה בזמן שאדם הרים אותם עם הכף הגדולה של המשאית. הוא התקשר לאלון.

"אוטובוס מפלצת." אמר

"טוב מאוד."

אדם ידע שהוא עושה דבר נורא, דבר שאסור לעשות לא משנה באיזה מצב נושא אתה נמצא. הוא נותר חסר אונים והיה חייב לבחור. בזמן שמני היה עסוק בטלפון כיוון אדם את הכף לעברו ובמכה חזקה עילף אותו. הוא קשר אותו והכניס למושב שליד. כל הדרך לתחנה הוא חשב על אשתו ועל ביתו. בסופו של יום הוא אהב אותן והיה מוכן להקריב הכול בשבילן.

שוטרים הקיפו ושלפו אקדחים. הייתה מהומה גדולה. שעות של חקירות. סיקור בעיתונים וגופות שנקברו. הוא הפך לעד מדינה. אלון וארגון הפשע שלו נתפס. אדם ומשפחתו הועלמו למקום שאיש לעולם לא ימצא.

אפילוג

השנה 2014 ושבע שנים לאחר המקרה. אדם פתח חברת ניקיון קטנה. הוא קנה משאיות חדשות. בארצות הברית העסק הפך להצלחה. יום אחד כשחזר בערב הביתה, הוא קלט שדלת הכניסה לבית פתוחה. הוא רץ פנימה וקרא לאשתו שלא ענתה. היא השאירה לו פתק שהיא והילדה במסיבה של איזו ילדה מהכיתה והוא נרגע. הוא יצא עם הזבל ושם הם חיכו לו. לבושים בחליפות כאילו יצאו מתוך סרט משנות החמישים.

"אדם כהן?"

"כן?"

"התבקשנו להעביר אלייך מסר."

"איזה מסר?"

"אוטובוס מפלצת."