מיכל מתרוקן

מתרוקן מיכל עלה על גדותיו,

מתזים פורצים לכל עבר,

נספגים באחת והיו כאינם,

ריק מטוהר, זכות מבורכה,

תודה.

היית הכל, לא נותרת דבר

לאמר.

התאיידו דמעותיי, ערפל מתקתק

אימצם כמתת אישה-אהבה.

התרוקן מיכלי עמוס הברות,

היו לשתיקות, מעצמן חדלו.

מופלא אותו שקט 

חדר חללי, עדנה רפרוף

דממה בקרבי,

מלא הוא חדרי,

הווייה, הודייה

אינה מוכרה, ברורה.

אימצתיה ליבי, יקום מופלא!

נפתח מיכל, נרפא חלל,

נסיכי המיוחל,

טרם היותך 

ואשאל.