ילד הקופים

ילד הקופים

לפני שנים רבות מאד,באחת ממדינות  יבשת אפריקה הגדולה,

בכפר קטן בפאתי היער, גרה משפחה גדולה ולה כ10 ילדים בני כל הגילים,

איתם גרו הסבתא והסבא,הם גרו בבקתה מקש כמו כל האנשים  בכפר הזה.

האבא כמנהג המקום היה יוצא לצוד חיות בר למאכל והאם היתה אחראית לילדים הרבים ולמטלות הבית המרובות , כמו כן גידלה ירקות והיו  להם גם תרנגולות  שטיילו להנאתם בחצר הגדולה והטילו ביצים למאכל ועז אחת לחלב.

לילד הקטן שהיה כבן 5- או 6 , קראו זולו והוא היה הכי  שובב מכולם ולא ידע פחד,

ככל שהזהירו אותו מהיער המסוכן  ואמרו לו שוב ושוב שאסור לו  מהבקתה כך קסם לו הדבר.

ויום אחד כשכולם היו עסוקים במטלות הרבות שלהם יצא זולו מתווח הראיה של האם והאחים הגדולים מבלי שיראו אותו, יצא ליער לקטוף פרחים ומיני פירות מהעצים ,התרחק ולא שם לב כמה רחוק הלך,

פתאום הוא  מסתכל ולא מזהה את המקום שהיה בו, הביט ימינה ושמאלה היו שם כמה שבילים ולא ידע באיזה מהם עליו ללכת? זולו  איבד  את הדרך ולא ידע איך לחזור הביתה, הלך וצעק ,אבא,אמא, שמות אחיו, אך ף אחד לא שמע ,ישב בצד הדרך והתחיל לבכות, עוד מעט ירד הלילה וזולו לבד ביער ,,

ואז פתאום שמע קול, הסתכל  וראה קוף גדול עומד ממש  מולו,הביט עליו הקוף וכנראה הבין מה קרה,

הרים אותו בשתי ידיים חזקות ולקח אותו משם, לאן? זולו לא ידע, 

הוא פחד מהקוף אבל הבין שניצל מהיער ומחיות הטרף שמסתובבות שם בלילה בחיפוש אחר מזון.

הקוף הגדול הוריד  את זולו על עץ גבוה , זולו  ראה מסביבו כמה קופיפים קטנים יותר.

הוא הניח אותו שם, בין הקופיפים והתחיל  להוציא קולות מוזרים יחד עם נפנוף ידיים ,כנראה הסביר משהו לקופיפים הקטנים,

כך חשב זולו. לאחר מס  דקות הושיט לו הקוף בננה וסימן לו על הפה, זולו אכל את הבננה ונרדם על העץ ליד הקופים.

 הלילה עבר על זולו בשינה על העץ ליד הקופים, הם הגנו עליו וחיממו אותו .

עם זריחת השמש התעורר זולו  משנתו הוא לא הבין  אפוא הוא ומה הוא עושה על העץ,

לקח לו זמן עד שנזכר שהלך לאיבוד ביער "איך אחזור הביתה, ההורים שלי בטח מאד דואגים לי"

זולו התחיל לבכות, מיד ניגש אליו הקוף הגדול ,ישב לידו  והתחיל ללטף אותו בידיו הגדלות והשעירות,ו נתן לו לאכול איזה פרי שלא הכיר, זולו  נרגע. הוא נשאר  ביער עם הקופים, למד לטפס על העצים  ולמד כמוהם להוציא קולות. 

הקופים  התיחסו אליו כאילו הוא אחד מהם,  דאגו לו לאכול ובלילות הקרים  חיממו אותו.

עבר הזמן זולו גדל והפך לנער ועדיין חי ביער , הוא התחיל לשכוח את חיו הקודמים.

 יום אחד הגיעו ציידים לאיזור בו היו הקופים ביער ולגמרי במקרה ובמקרה ראו אותו מטפס על עץ כאחד הקופים,זה היה מוזר כי  פתאום  שמו לב שזה למעשה יותר דומה לנער מאשר  לקוף,

אחד הציידים  העז להתקרב מעט ואז נזכר בילד שנעלם לפני שנים, "אני בטוח שזה זולו"

 אמר הציד לחבריו ,הוא ניסה לדבר אל זולו אך זה לא כך כך הבי,הוא נבהל והתחיל לטפס גבוה,

 הציד ראה איך זולו מטפס על העץ גבוה ממש כמו הקופים,

ניסה לסימן לו בידיים,שלא יפחד, שיתקרב אליו אך זולו פחד ולא ירד מהעץ,

הציידים חזרו לכפר ,חיפשו את הוריו וסיפרו להם שהם משוכנעים שהבן שלהם חי ונמצא עם הקופים  ביער.  הם היו המומים אחרי כך כך הרבה שנים,מה לעשות עכשיו? הלכו להתיעץ עם זקן השבט,

זה אמר להם שצריך להתקרב לאט ובהמון סבלנות,

 "זה יקח זמן,אבל אני מאמין שלבסוף יחזור אליכם" לקחו איתם אוכל ובגדים בשבילו וכן  ממתקים שאהב בילדותו ויצאו לפגוש אותו, ידעו שזה לא יהיה קל ולא פשוט. הם החליטו לשמוע בקול זקן השבט ולהיות סבלנים  מאד,  הגיעו למושבת הקופים, התמקמו לא רחוק משם, הקימו אוהל  כך שזולו יכול לראות אותם.

כל יום  לקחו ביד ממתקים ואוכל  התישבו על האדמה  והניחו את הממתקים על מפית שפרשו לידם וחיכו , כל יום התקרבו קצת יותר, אחרי כמה ימים  הם שמו לב שזולו   מתחיל להתענין ולהסתכל עליהם. לאחר כשבוע ימים התקרב  ועמד ממש מולם, הסתכל עליהם,זיק של הכרה עבר בו,

אחרי יומיים כבר  הושיט יד , לקח את הממתק שהיה מונח לידם וברח משם לעץ שלו, שם אכל את הממתק שהיה לו מאד טעים ואז פתאום התחילו זכרונות להציף אותו , ההורים לא זזו ולא דיברו.

ישבו בשקט , הביטו בו וחיכו.,

אחרי שבוע ,  ירד מן העץ  ,התקרב, לקח ממתק  ואכל אותו כשהוא עומד מולם  ומביט עליהם כל הזמן.  הקופה הגדולה היתה ערה לנעשה אך לא התערבה,  אולי  חשבה, "מקומו לא פה וטוב  שבאו לקחת אותו, "

כך עברו שבועיים שלושה ופתאום זולו בא ופשוט  והתישב לידם, נגע לאימו בפנים כאילו לבדוק מי היא באמת,היא לא זזה  ואז באביו וכל אותו הזמן דיברו אליו הוריו בשקט כדי לא להבהיל אותו,

סיפרו לו על אחיו,על הבית שלהם,  הם המשיכו  כך לספר ,ולאט  הזכרונות התחילו  לחזור אליו..

כעבור חודש מיום הגיעם,  אמרו לו תוך כדי  שהם מסמנים על עצמם- אמא, אבא ואז עליו,זולו..-וכשנראה להם שהוא  התחיל להבין אמרו לו:"עכשיו נלך הביתה?" הביתה? חזר אחריהם, כן, הביתה ענו יחד.

הושיטו לו יד,בוא,  נלך יחד הביתה.זולו  קם, לאט  התיישר ואז הושיט להוריו את שתי ידיו והלך איתם.

זה היה היום המאושר בחייהם, יום בו התפללו לו שנים שיגיע והנה הוא פה איתם,חלום שהתגשם.

לפני שהגיעו שלחו שליח שיודיע לשבט שהם מגיעים ומבקשים שלא יבואו לקבל אותם כדי לא להבהיל את זולו ולתת לו זמן להסתגל.

לקח לזולו זמן רב להסתגל וללמוד הכל מחדש, ההורים והאחים לא לחצו עליו, מידי פעם היה  הולך ליער להגיד שלום לקופים ותמיד מביא להם משהו טעים לאכול,

והיום זולו שומר על היער ולא נותן לציידים לצוד חיות סתם כך, 

אלה  רק חיות טורפות ולמאכל בלבד   ,