המספריים

הכול מתחיל וקשור מאז שהייתי ילדה קטנה כשאימא אמרה לי:

"מה שכל אחד רואה בשתי עיניים- את רואה בארבע".

רק בגיל 55 שאלתיה למה התכוונה, כשהתודעה שלי חיפשה במשך שנים את התשובה ונדמה לי שמצאה.

אומרים שאמהות מכירות היטב את הילדים שלהם ,אפילו שהילדים לא כל כך מוכנים להודות בכך....

כן,היא צדקה .

במשך שנים אמרו לי שאני "מוזרה" "חריגה" "עוף מוזר" ומשפטים כגון:

"אף פעם לא ראיתי מישהי......"

"הלא ראיתי הזה", כלל משפטים כמו של גיורא שאמר לי בגיל 19 ברחוב דיזנגוף

"אף פעם לא ראיתי בחורה שלא מסתכלת על חלונות ראווה"

המאפרת לחתונה של ביתי ב2005 (אני ילידת 1950 )צבטה לי את הריסים ודמעתי

"בחיים שלי לא שמעתי דבר כזה-את ממש מוזרה".יצאתי ממנה דומעת ומתוחה .

לכל אחד המסע שלו בחיים ומחפש פתרונות ליחסים עם אנשים.

אני למדתי להאמין ולענות את התשובה שהשבתי  למנהל במוסד שעבדתי בו כעובדת סוציאלית.

כל פעם שהצעתי רעיון יצירתי וחדשני הפנה את אצבעו לעבר "תפילת השלווה".

"אלי תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם האומץ לשנות אשר ביכולתי והתבונה להבחין בין השניים”

באחד הפעמים שאמר לי "את יודעת שאת חריגה "

עניתי לו: "אני חריגה במובן החיובי של המילה".

אבל אני המשכתי להעלות את רף האמונה שאפשר להיות תמיד מועיל ומשפיע יותר.

אף פעם לא עבדתי למען הבוס.הייתי כפופה לערכי המקצוע וערכי המוסריים האישיים.

פרשתי מהעבודה בגיל 51 . מבחינתי בזה תמה הפרשה.

אינני עובדת סוציאלית יותר. אני "שושנה גוב-ארי ,חריגה במובן החיובי של המילה"

לא חייבת התנצלות והסבר לאף אחד שאני רואה רק בארבע ,אפילו זוג מספריים"

להלן מלאכת גזירת  משחקי המילים שלי .

המספריים של חברת  טפרוור עשויות משני להבים מתפרקים לשתי יחידות שניתנות לחיבור במרכז הציר עם זיז.

לפני נישואי בני אלעד לכלתי דקלה ב11.1.2012 רכשתי את המספריים מחברתי רחל ורציתי להגיש להם מתחת לחופה עם מסר של סיפור להם ולכל הזוגות שבאולם ובמחשבתי גם "לעולם".

 בעלי, כמו המנהלים האחרים בחיי לא התלהב לרעיון וכתב ברכה משלו.

אני ויתרתי באופן זמני מתוך בחירה. הדגשת "בחירה" חשובה לי בשלב זה של חיי.

מצחיק-בעלי חיפש שקית לברכה ולקח את שקית המספריים מבלי שידע מה יש באריזה.

מבחינתי זה היה כבר אישור נוסף לאישור שקיבלתי ממנו לפני מספר שבועות כש"במקרה" הראה לי משפט של המשורר יהודה עמיחי משיעור כתיבה יוצרת עם דוגמאות לדימויים:

"כל זמן שהיינו יחד,היינו כמספריים טובים ומועילים"

המשפט הביע במילים בדיוק את המסר שרציתי לומר להם.

ככה אני מקבלת מסרים וחיזוקים מתוך אמונה באלוקים, לעומת אנשים ששוללים את דרכי.

הבוקר התעוררתי ב3.30 לפנות בוקר והחלטתי שזה הזמן לכתוב להם ברכה בתקווה שתתפשט בעולם.

"כלתי ובני היקרים!                                                             16.1.2012

אני מעניקה לכם את המספריים הללו שתזכרו תמיד לפעול ולשתף פעולה ביחד.

כל להב בפני עצמו עקר ,חד, קר,דוקר ומכאיב.

ממש כמו ציניות ,לעג וצינה ביחסים.

לדעתי רק כשאתם מחוברים בציר ובזיז הקטן שמסמל את נקודת החיבור של האהבה שבלב

 תוכלו לגזור קופונים של חסד בחייכם, לפעול בהרמוניה ושיתוף להשגת מטרותיכם המשותפות.

כשאני אומרת קופונים אני מתכוונת לכל אותם תכונות וערכים יפים שגרמו לכם לבחור זה בזה.

זכרו שכל להב בלבד אין בו תועלת ו"שטובים השניים מן האחד" ושתהיו לעזר אחד לשני .

אלוקים שם את החרב המתהפכת למנוע את הכניסה לגן העדן.אני מעניקה לכם מספריים שתשכילו להשתמש בהם כראוי, במובן המטפורי, וישמרו עליכם  להיות תמיד בגן עדן של:

 "לחיות מתוך שמחה אהבה כבוד הדדי וכל מה שאתם יודעים מאמינים ורוצים."

זכרו תמיד שהכול השתקפות ו"מום שבך אתה פוסל בחברך".

לכן צריך מדי פעם לחדד את המספריים המתקהות ונשחקות שימשיכו לשמור על תיפקודם הנאות.

 שמרו על עצמכם בעדינות כמו בטיפול במספריים ,תקנו את המידות ועשו בדק בית.

 טפחו והשקו את גינת הנישואין ולנצח תצעירו ותצעדו יחדיו.

כשסיימתי הקשתי בגוגל מספריים ועלה לי שירו של יהודה עמיחי על מספרים.

ראי אנחנו שניים מספרים / יהודה עמיחי

ראי אנחנו שניים מספרים / יהודה עמיחי.

ראי, אנחנו שניים מספרים,
עומדים יחדו ומתחברים


או מתחסרים, כי סוף-סוף הסימן
משתנה מזמן לזמן.


היה קשה כל-כך עד שהגענו
לעמוד יחדו, וגם ידענו


כפלים של אושר, גם שברים
כאשר יקרה למספרים.


גם עתה, תחתנו, העולם קו שבר -
אל תראי, הביטי איך מעבר


לאותו הקו פרח לנו עכשיו
המכנה המשותף.