סיפור יציאת מצרים, מפי משה
לילה אחד בעודי ישן לצד אישתי היפה
ציפורה,
אני שומע קול קורא לי.. מ ש ה. .מ ש ה..
אני מתעורר, פוקח את עיני,מביט סביבי,
,לא רואה אף אחד, מי קורא לי?
חושך סביב, אני מדליק נר, מסתובב בבית
ומחפש את בעל הקול,
ושוב- משה, משה..יצאתי החוצה והנה אני רואה עשן מתמר
בחצרי, ניגשתי לשם והקול אמר לי-
משה עליך ללכת למצרים, לפרעה ולומר לו להוציא
את בני ישראל ממצרים.
אני? תמה משה, " שכחת מה עשה לי פרעה שהייתי ממש קטן? איך הוא גרם לי
לכוויה בלשון?
ובגלל זה אני מגמגם,אז
איך אדבר איתו"?
וגם
הרגתי מצרי וברחתי, פרעה הוציא עלי חוזה",
אני לא חוזר לשם ודי" כך אמרתי
לאלוהים וניסיתי לחזור למיטה,שם חיכתה לי אישתי היפה.
אך רגלי לא זזו כאילו נדבקו לקרקע.,
"משה " "הם כורעים תחת
הנטל זעקתם עלתה לשמיים וזעזעה אותי", רק אתה יכול לגרום לפרעה לשחרר
אותם" אין לך ברירה,
אבל,"איך אדבר איתו ומה אגיד
לו"? שאלתי, אהרון אחיך יתלוה אליך וידבר במקומך."\"
אז למה לא תשלח אותו לבד, הוא חכם ממני
וידע מה להגיד"?
"כך החלטתי" אמר אלוהים,
" תתכונן לצאת לדרך כבר היום וכבר עמוד העשן נעלם"
ואיזה ברירה היתה לי? הרגשתי מתוסכל
מאד,
חששתי להשאיר את אשתי היפה לבד,
ועוד עם ילדים קטנים,
איך היא תסתדר כשלא אהיה? מי יעזור לה?
מי ישמור עליה? היא תהיה טרף לגברים
אחרים,.
כך הרהרתי לי וחששתי מאד.
אז רבותי, לפני שאני הולך, כי אולי לא
אחזור אני רוצה לספר לכם בקצרה את סיפור חיי-הסכיתו ושמעו:
נולדתי למשפחה חמה ואוהבת, הסתירו אותי
בארון שלושה חודשים ,תארו לכם ,בקושי שרדתי
ואז שמו אותי בתיבה ביאור,לבד,פחדתי מאד אבל לא
בכיתי, כי איכשהו הבנתי שהם שעשו זאת כדי להציל אותי מטביעה, ואז הרגשתי ידיים מושטות
לעבר התיבה שלי ומושכות אותי החוצה,לימים נודע לי שזו היתה הבת של המלך פרעה
הגדול.היא אימצה אותי לבן, היא גם נתנה לי את שמי- משה,
מוזר שהורי לא העניקו לי שם כמו לאחי ולאחותי,
זה רק מאוחר יותר נודע לי,
הנקודה הזו בתולדות חיי הכאיבה לי מאד.
כשאראה את הורי אשאל אותם, אני מקווה שהם עדיין בחיים. .
גדלתי בארמון, קיבלתי כל טוב ובעיקר
המון אהבה מהנסיכה בתיה, היא העניקה לי גם השכלה רחבה ודאגה שאלמד רכיבה, צייד סייף ועוד.
כשהגעתי לגיל 4, בערך, ,את זה אני זוכר היטב, הושיב אותי המלך על ברכיו ושם לידי קערה עם זהב וקערה עם גחלים, הזהב כל
כך נצץ ,רציתי לשחק בו ,הושטתי את ידי לקחת אותו ופתאום היד שלי הלכה לבד, כאילו היה
לה רצון משלה לעבר הגחלים, אי, זעקתי ,זה כאב
ושרף לי ומיד הכנסתי לפה שלי את היד, מאז אני מגמגם.
עברו השנים וכשבגרתי אהבתי מאד לצאת
לרכיבה בשדות ויום אחד ראיתי מצרי מתנפל על עברי עם חרב שלופה וכמעט הורג אותו, הוצאתי
את חרבי והרגתי את המצרי.
פחדתי לחזור לארמון המלך ולכן ברחתי משם, ימים ולילות רכבתי עד שהגעתי
למעין, מסביב למעין היו נערות יפיפיות שואבות מים, ישבתי לנוח לא הרחק מהן ובקשתי
מים,
נערה יפיפיה, שחומת עור וזוג עיניים
שחורות לה ולוהטות כגחלים , הושיטה לי את
כדה וגמעתי כמעט את כל המים שהיו בתוכו. היא שוב שאבה וכשסימה היא הזמינה אותי ללכת איתן לבית הוריהן,
מי הוריכם?שאלתי, אנחנו בנות מלך
מדין,ענו הבנות. הלכתי איתן,
התאהבתי בציפורה השחורה והנאוה, ביקשתי
את ידה מאביה,נישאתי לה ונשארתי לגור שם,
שם הפכתי לרועה צאן .
ואת הסוף אתם יודעים, אדוני קרא לי ושולח
אותי למצרים לפרעה,זה כמו לשלוח אדם לגוב האריות ,
כך הרגשתי ,מחוסר ברירה הלכתי,כי מה,
יכולתי לסרב לפקודת אלוהים? והאמת ,אני לא יודע איך הצלחתי לגרום לפרעה לשחרר
את בני ישראל,האמת היא שפרעה היה די טיפש.
יצאנו במהירות באישון לילה, בני ישראל לא הספיקו
להכין צידה לדרך ולכן ,אתם קיבלתם את העונש
של אכילת מצות כל השבוע.
הזקנים והילדים רכבו על חמורים ושאר האנשים הלכו
ברגל, כשהגענו לים סוף שמענו שרודפים
אחרינו, ברגע האחרון הצלחנו לחצות את הים
בעזרת גשרי חבלים, כשכולם עברו
חתכנו את החבלים והמשכנו בדרך, המצרים שרדפו אחרינו טבעו בים.על זה הם לא
סלחו לנו מעולם.
הובלתי את בני ישראל במדבר 40 שנה, העם היה כפוי טובה ,הם לא הפסיקו
להתלונן ולקטר, התגעגעו למצרים ולסיר הבשר,הם שכחו מהר מאד את ההתעללות שעברו שם ואת עבודת הפרך שעבדו,
זה כנראה טבעו של האדם.
בסופו של דבר הם נכנסו לארץ ישראל ,
ואני נשארתי לבד במדבר ,עד שהגעתי לגן עדן.
משם אני שולח לכם מכתב זה.
מה קרה במדבר זה כבר לסיפור אחר העיקר
שאתם בארץ ישראל, שמרו עליה היטב בשבילי, בבקשה.
חג פסח שמח לכל בית ישראל באשר הם
