עשרים ואחת

עֶשְׂרִים וְאַחַת

25/4/14

נּוֹגֵעַ בְּרַגְלָיו בַּחוֹל הַחַם,

לֹא מְמַהֵר לְהַטְבִּיעַ עִקְּבוֹתָיו

שֶׁלֹא יְמָחֲקוּ.

שָׁנִים מַבִּיט אֶל הַיָּם

אֲשֶׁר מְסַפֵּק לוֹ אֹפֶק שָׁם.

נוֹשֵׂא כְּאֵבִים רְחוֹקִים

וְאֶת אֵלֶּה הַקְּרוֹבִים שׁוֹמֵר.

בְּהוּלָדְתוֹ הֻרְחַק מֵהוֹרָיו:

שׁוֹאֵל אֶת שֵׁם הָאָב,

אֶת הָאֵם מְדַמְיֵן.

גֶּבֶר צָעִיר יְקַבֵּץ אִישׁוֹנָיו,

יְקְפוֹץ דִּמְעוֹתָיו בְּאֶגְרוֹפָיו.

עֵינָיו כְּחוּלוֹת כְּמוֹ יָם,

פָּנָיו בְּהִירוֹת כְּרוּחַ תָּם,

וְנִשְׁמָתוֹ נְצוּרָה לֵאֱלוֹקָיו.

עַל רֹאשׁוֹ כִּפַּת שָׁמַיִם,

לְמוֹתְנָיו צִיצִיּוֹת מִתְנַדְנְדוֹת,

עַל לְחָיָו מִסְתַּלְסֵלוֹת פֵּאוֹת.

הַיּוֹם הֻלֶּדֶת עֶשְׂרִים וְאַחַת

הוּא חוֹגֵג עִם הַיָּם הָרָחָב.

מִן הַיָּם יְבַקֵּשׁ חִבּוּק חַם,

מִן הַגַּלִּים לִטּוּפִים קְטַנִּים.

מִן הַשֶׁמֶשׁ חוֹם אֵם,

מִן הַיָּרֵחַ מִקְלָט אַב,

וּמִן הַדֶּרֶךְ נָתִיב.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי