סיפורים מגונים

סיפורים מגונים - רונן

"אני חייב אישה" אמרתי לרובי יום אחד במשרד בזמן הפסקת צהריים. "נמאס לי כבר מנערות ליווי. הן אף פעם לא מקיימות את ההבטחה הגלומה בשמן וגם לעזאזל אין לי כל כך הרבה כסף"

"אתה הולך לנערות ליווי?" השתומם רובי מגילוי הלב.

"הן בדרך כלל באות אלי. אבל לשאלתך, כן, אני הולך לנערות ליווי"

"ואוה ואוה וי ואה" הפליט הוא בהערכה. רובי היה נשוי עם שלושה ילדים. שתי בנות ובן תינוק. הבנתי מתגובתו שזה איזה חלום כמוס שהוא לא העז להגשים מעולם.

"תגיד..." שאל בהיסוס. "איך זה עם נערת ליווי ?"

"האמת די מכני. אתה מתקשר למכונים האלה. יש כמו זבל בעיתון. עושה הזמנה, בערך כמו שאתה מזמין פיצה. שואלים אותך כמה שאלות, רק בכדי לצאת חובה. האמת, שמה שמעניין אותם זה מספר כרטיס האשראי שלך."

"ואיך... איך הן בחורות שוות?" ראיתי איך הגלגלים במוחו מתחילים לעבוד בהילוך גבוה ודמיונו מתחיל לשוטט במחוזות רחוקים, שוכח לרגע את מחיצות הפרטיות הניצבות בדרך כלל בין שני קולגות לעבודה. אולי גילוי הלב שלי הוא זה שדירבן אותו לשחרר את חרצובות לשונו.

"האמת שיש ויש. רובן רוסיות אתה יודע. מגיעות בלבוש מינימלי. 'מה אתה אוהב' – שואלות במבטא כבד. האמת שזה ממש לא חשוב מה אני עונה. כי כל מטרתן זה שאני אגמור מהר, לקחת את הכסף והופ לקליינט הבא. מבחינתן אני רק חומר גלם שהן צריכות לעבד במהירות בתוך הכוס התעשייתי שלהן. מין תעשייתי מהיר וממוכן. אתה יודע מה ההבדל בין זונה רוסיה ופיצה ?" הפתעתי אותו בשאלה. הייתי בטוח שהוא מכיר את הבדיחה. שני הקמטים במצחו הבהירו לי שאין לו מושג. "ההבדל הוא שפיצה אפשר לקבל גם בלי פטריות" אמרתי בחיוך מנסה לזעזע אותו מעט.

אבל אתה בכל זאת נהנה קצת ? " שאל רובי בתקווה מתעלם מהסחת הדעת ומהפנץ' ליין.

נאנחתי. "פעם כן, היום כבר לא. אני מרגיש כמו אוטמט, כמו סיפולוקס שלוחצים והוא משפריץ. היום אני מייחל להרבה יותר מזה. לקצת שיחה, תרבות, יחסים"

"לא ניסית לדבר איתן, אתה יודע קצת מעבר לסקס, משחק מקדים"

ניסיתי.... ניסיתי. מה לא ניסיתי ? ניסיתי לפלרטט קצת לפני. אבל התשובה שקיבלתי שאין לה זמן למשחקים כאן זה - רובוטה – עבודה. היתה אחת שדווקא מצאה חן בעיני. שיער בלונדיני גולש, עיניים כחולות, גדולות כמו בריכות. הייתה קצת ביישנית בהתחלה, לא מנוסה. ניסיתי לפתח שיחה, לדבר על ספרים, סרטים"

"נו, נו מה קרה?" שואל אותי רובי בהתרגשות. מבקש, ללא מילים, שאכביר במילים להזנת הפנטזיות המיניות שלו. הוא בטח הולך אחר כך ומאונן בשרותים.

"כלום לא קרה. זה מה שקרה. היא לא הבינה מילה אחת בעיברית"

"אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים" נאנח רובי.

"אני מוכן להתחלף איתך בכל רגע" עניתי בכעס. הוא לא צריך לחזור כל יום לבית ריק. לדבר עם עצמו בזמן שהוא מצחצח שיניים. לחפש עניין עם השלט. ובסוף, הסוף הבלתי נמנע, שעוד לפני שהתישבת בכורסא אתה כבר יודע שהוא יגיע. היד שלך, כאילו יש לה חיים משל עצמה, אוחזת בטלפון ומחייגת. כן, עונה קול גברי או נשי, בדרך כלל עם מבטא זר. חצי שעה – בדרך אליך.

"אז מה אתה מחפש" נכנע מעט רובי לנושא השיחה. יודע שאם הוא לא ישתף איתי פעולה, אפילו במעט, לא יקבל עוד פרטים עסיסיים."

"מה אני מחפש ? אני מחפש בת זוג. זה לא שהסקס לא טוב. אבל אחר כך אתה נותר מרוקן. יותר ריק מאשר היית מלכתחילה. במקום לתת הם באות לקחת. כשהן הולכות מתפוגג העונג הגופני משאיר אותך עם חור גדול יותר בדיוק במרכז הנשמה. מרוקן, ומלא רחמים עצמיים"

"והן מוכנות לעשות הכל ?" שאל רובי, מתעלם מרגשותי ומייחל לפרטים.

משכתי בכתפי כאילו אומר – ברור.

"מה, מה... למשל? הן מוכנות למצוץ" שאל והסמיק קלות.

"אין להן שום בעיה לבצע כל מטלה. זה ביזנס , כבר אמרתי לך"

"וגם... נו אתה יודע?" הוא השתתק וסימן בידיו כאילו מפחד לנקוב במעשה המפורש.

"מין אנאלי ?" אמרתי בקול רם והוא כמעט נחנק. הגורגרת הגדולה שלו עלתה וירדה כמו מטורפת בעוד הוא מנענע בראשו. בהתחלה בעדינות ואחר כך הוא תפס אומץ והחל מנענע אותו במרץ בעוד עינייו מתרוצצות.

"מין אוראלי, אנאלי ואיך שבא לי. אין שום בעיה. זה הכל עניין של תעריף"

"ו....."

"ו... מה ?" מתחתי אותו קצת

"נו, אתה יודע ?" הוא פלבל בעיניו מבקש ממני להגיד את מה שהוא לא יכול.

"אתה רוצה לדעת אם זיינתי אותן בתחת ?" נשמתו כמעט נעתקה. מבט זגוגי עלה בעיניו ולרגע ראיתי את רובי הקטן, הילדון בעל החלומות.

"גם"

"מה גם ?" שאל בלחש.

"גם בתחת, אתה יודע בשביל הגיוון. למה אישתך לא נותנת לך ?" הבעה מיוסרת עלתה על פניו. "עזוב, בתחת זה לא משהו. כל המין הזה נמאס עלי. אני רוצה משהי, אני צריך מישהי, אני זקוק נואשות למישהי" התפלאתי על עצמי איך שחררתי את סגור ליבי בפני רובי. לא שאנחנו חברים טובים או משהו. סתם עובדים כבר חצי שנה ביחד בדסק. רובי הוא כתב חריף ואני אוהב את הכתיבה שלו. את הכתבות שלו כמעט ולא צריך לערוך. אבל כנראה שהדינמיקה של השיחה לקחה את שנינו רחוק מדי. גורמת לכל אחד מאיתנו לגלות לשני רגשות כמוסים, הרבה מעבר למה שהתכוונו.

"אז למה אתה לא מחפש בת זוג במקום מין מזדמן ?" ניסה לעזור לי, למרות שבברור הוא היה ממשיך בשימחה את הנושא הקודם. "יש הרבה חוגים של פנויים פנוייות ואתה יודע היום באינטרנט יש מלא אתרים, לפחות כך שמעתי"

"רובי !!"

"מה ?"

"תסתכל עלי טוב טוב. אתה חושב שאם אפרסם את תמונתי באינטרנט יש לי איזה סיכוי" הוא בחן לרגע ברצינות את שאלתי. מביט בפדחתי המדובללת שנראית כמשטח דשא מוזנח. קרחות מכוערות בין אניצי שיער מטאטא בשלושה צבעים - ג'ינגי, שחור ואפור. אף בולבוסי שנשבר יותר מדי פעמים. צלקת אדומה בוהקת שהדגישה סנטר שלא חשוב כמה אגלח אותו, תמיד יראה כאילו לא התגלחתי יומיים. ראש עגול וגדול שמונח ישר על הכתפיים. אצלי הצוואר הוא רק בגדר המלצה. בבית ספר הבדיחה היתה שכל דבר שאעשה אני בטוח אצליח – כי יש לי ראש על הכתפיים. הוא בחן לרגע את כל תכונותי הגופניות הבולטות. בחן, ואחר כך משך בכתפיו. "נשים לא נמשכות רק ליופי גופני." קבע בפסקנות של יודע דבר. "הן מחפשות את היופי הפנימי שלך.

"תעשה לי טובה ותפסיק לזיין לי את השכל"

"לא, באמת" אמר והתחיל להתלהב מהרעיון של עצמו. "תראה למשל את אישתי. הכרנו דרך שיחת טלפון. זה קרה בצבא. נשארתי סוף שבוע סמל תורן.  הייתי אחראי על הטלפון האזרחי. הייתי משיג לכל מי שרצה להתקשר הביתה שיחה דרך המרכזיה הצבאית. בלילה, הייתי משועמם והתחלתי לדבר עם אחת המרכזניות. לאט לאט השיחה גלשה והתארכה והתחלנו לספר אחת לשניה על עצמנו. בקיצור דיברתי איתה כמעט שש עשרה שעות רצוף. עד שהיא גמרה את המשמרת. אחר כך כשנפגשנו זה היה כאילו אנחנו מכירים כבר המון זמן ומייד איך שהשתחררתי התחתנו. אתה מבין ? היא קודם הכירה אותי, את האני האמיתי שלי ולא איך שאני נראה."

הוא הרגיז אותי. בטח שהמראה רלבנטי. אם הוא היה מכוער כמוני לא בטוח שהיה המשך לפגישה הראשונה שלהם. "תגיד, שש עשרה שעות שיחה גלויית לב בטלפון ולא ידעת שהיא לא אוהבת בתחת ?" מבט נעלב עלה בעיניו. הוא לא אהב שהשתמשתי במה שגיליתי עליו ועל אישתו. אבל גם אני לא אהבתי את הביבי פייס שלו ואת שערו הבלונדיני.

"עזוב שטויות" אמר מתעלם מהעקיצה שלי. "אתה יודע שיש מלא אתרים כאלה שמפרסמים סיפורים ושירים. מסתובבות שם המון נשים, רגישות כאלה, אתה יודע ? תמצא לך אתר כזה. תתחיל לכתוב כל מני סיפורים על אהבה ושירים נוגעים ללב ותראה איך ילך לך עם הנשים שם"

רציתי לבטל את הרעיון כלאחר יד. אבל לא עשיתי זאת. אולי היה זה משהו בדבריו ששיכנע אותי או אולי היה זה הצורך הנואש שלי באישה - בבת זוג. האמת שהייתי די מיואש עד שכבר שקלתי את האפשרות להפוך להומו. כך לפחות יש סיכוי טוב שאמצא בן זוג.

מאז 'השיחה' לא יצא לי ולרובי לדבר שוב על ענינים שבלב. הוא מסר לי שני שירים שהוא כתב. קרץ לי ואמר: תנסה אותם, על אישתי הם עבדו מצויין. מצאתי אתר כזה של סיפורים ושירים. עקבתי במשך חודשיים אחרי מה שקורה שם. כמו שרובי אמר היו שם המון נשים אבל גם לא מעט גברים. קראתי שירים וסיפורים ואת הביקורות. לעיני המיומנות, עיני עורך ומחפש נואש התגלו מלכודות הדבש שבין המילים. לרגע נתקפתי חרדה, מה אם אני לא מספיק טוב. אבל אז הבנתי שאלמוניות האינטרנט מאפשרת לי מרחב תימרון גדול. נרשמתי בהתחלה בשלושה שמות שונים והתרכזתי בעיקר בלחלק תישבוחות ליצירות של נשים שמצאתי ביצירותיהן הד לחיפוש שלי. הכנתי מלאי של יצירות חלקן אני כתבתי חלקן רובי תרם. תכננתי את מעשי בקור רוח. חודשיים עברו מאז שהתחלתי בעיסוקי עם האתר. חודשיים שלראשונה בהם לא הייתי במינוס בבנק. הייתי מחכה כל יום לסיום העבודה והייתי ממהר הביתה רק בכדי לשקוע בים היצירה הוירטואלי. את היצירה הראשונה, שיר של רובי, פרסמתי מיד אחרי שיר של בחורה שקראה לעצמה לבאוהב ועקבתי אחריה כבר כמה זמן. ידעתי שהיא תרצה לעקוב אחרי התגובות ליצירתה ואז תראה גם את שלי. חיכיתי אחרי שהיא קיבלה תגובה אוהדת ממישהו אחר ופירגנתי לה בגדול.

למחרת איך שחזרתי הביתה תא הדואל שלי היה מוצף בתגובות על השיר. זאת היתה תחושה חדשה שלא הייתי רגיל אליה קודם. מישהו הגיב אלי מחוץ לשעות העבודה. התחושה הייתה טובה, ממכרת. דפדפתי בין כל התגובות וכן הייתה גם תגובה מלבאוהב. שלב ראשון הוכתר בהצלחה. הודתי ללבאוהב על הביקורת. במשך חודש פרסמתי עוד שלוש יצירות והקפדתי להגיב בחיוב לכל יצירה שלבאוהב פירסמה. כמו כן כתבתי שפע ביקורות חיוביות ליצירותי תחת שמות בדויים. שמתי לב איך תגובותיה להערותי הופכות יותר ויותר אישיות. יותר ארוכות ומפורטות. מבין השורות והמילים ויותר ממה שלא נאמר, הרגשתי נשיכות קלות בפתיון. לרגע הזה חיכיתי ופרסמתי את השיר השני שרובי נתן לי. האמת, הוא היה ממש טוב. שיר על גבר שאישתו עוזבת אותו בבית חולים לאחר שילדה. משאירה אותו לבד עם התינוקת החדשה שלהם. אפילו בלב האבן שלי השיר העלה לחלוחית. תגובתה של לבאוהב לא אחרה לבוא ואם הבנתי נכון היא רמזה לי שהייתה רוצה שניפגש. היא פרסמה שיר שלא תאם כלל את הרמה ואת צורת הכתיבה שלה. חשתי בשפתיה המשוננות של מלכודת. ידעתי שזה הזמן למשוך בחוזקה בחכה. אם הפתיון ננגס אז הוא ינעץ בשפתי הדג ואוכל למשוך אותו לחוף. אם לא, אצטרך לחפש דג אחר.

כתבתי ביקורת איומה. אפילו קצת מרושעת. כתבתי שאני ממש מאוכזב ושהיצירה הזו לא עומדת בסטנדרטים הגבוהים שהיא העמידה לעצמה, ואיך שאני, כמו בוודאי שאר הקוראים ממש מאוכזבים.

יותר מזל משכל ? אולי. אבל גם לי מגיע לפעמים לזכות בהגרלה. קבענו פגישה בארומה למחרת. סיפרתי לרובי והוא ממש שמח בשבילי. אמרתי לו שהשיר שלו עשה את העבודה והוא היה ממש גאה בעצמו. לרגע הוא השתעשע איתי ברעיון שגם הוא יתחיל לחפש ריגושים מעל גלי האינטרנט. משכתי בכתפי והבטחתי לו שאעדכן אותו בכל הפרטים.

"נוווו ?" שאל אותי למחרת איך שנכנס למשרד.

"נו מה?" היתממתי.

"די כבר לשחק איתי יה בן זונה. שחרר כבר פרטים"

"מה אתה רוצה לדעת ?"

"היתה פגישה ?"

"כן" עניתי לקונית, מבליע חיוך. אני אוהב לראות אותו מתפתל.

"ו..... ?"

"ו... מה ?"

"די כבר , אתה חייב לי כאן בגדול. אז אל תענה אותי"

"מה אתה רוצה לדעת ?" המשכתי עוד קצת.

"הכל. נפגשתם? איך היה ? היא חתיכה או לא ? הזדיינתם ? בקיצור הכל. כל הפרטים הקלים ובעיקר המלוכלכים."

"טוב אז ככה" עצרתי, בורר את מילותי ורובי כמעט מתפוצץ. "נפגשנו ! אני שתיתי אספרסו קצר ולבאוהב העדיפה הפוך. דיברנו על ספרות ויצירה ומה הביא אותה לכתוב. אמרתי שחוץ מהפרסום האחרון שלה אהבתי מאד את כל מה שהיא כתבה. היא הודתה שאת זה כתבה אחיניתה בת התשע והיא פרסמה את זה בכדי לבדוק אם אני חנפן מקצועי או אמיתי כמו הכתיבה שלי.

"ואחר כך עליתם אליה והזדיינתם כל הלילה" קטע אותי רובי.

"בקטע הזה אתה דווקא טועה. לא דיברנו בכלל על סקס אבל קבענו למחר שוב"

"טוב אני אתאפק" אמר רובי ללא ברירה. "אבל מחרתיים אני מצפה לדווח מלא"

ככה זה נמשך שלושה חודשים. נפגשתי עם לבאוהב ודיווחתי למחרת לרובי שהיה כל פעם מאוכזב יותר מאופיים האפלטוני של יחסי.

"מחר יש לה יום הולדת והיא הזמינה אותי לארוחת ערב אצלה בבית" דיווחתי לרובי. הוא התחיל להתלהב וניסה לשכנע אותי לקחת ממנו מין מצלמת וידאו זעירה שבאמצעותה אוכל לתעד את המיפגש. אמרתי לו שהוא ממש סוטה ואם הוא לא יורד ממני אני מספר לאישתו. זה קצת צינן את ההתלהבותו.

למחרת רובי לא יצא למשימות שלו. ישב  וחיכה לי במשרד. כשהגעתי הוא אפילו לא אמר את הנוווו.. שלו. רק תלה בי את עיניו הגדולות וחיכה.

"הייתה פגישה נחמדה" פתחתי בזהירות. מנסה לגרות אותו לשאול שאלות. רובי התאפק ושתק.

"היא הכינה ארוחה איטלקית לאור נרות. שתינו איזה שלושה בקבוקי קיאנטי" עדיין דממה מכיוונו של רובי. "היא מכינה אנטיפסטי חלומי. אבל כלום לא משתווה לאסקלופ עגל שלה. הרגשתי שאני בגן עדן"

כאן שלוותו לא עמדה לו יותר "ואחר כך הזדיינתם" אמר בקול ניחר.

"לא, אבל דומה"

"מה זאת אומרת דומה. זיינת או לא זיינת ? זאת השאלה"

"טוב. אם זאת השאלה אז זיינתי"

"ידעתי" אמר רובי בפסקנות. ישר ראיתי עליך איך הקמטים שלך קצת יותר מגוהצים וגם הברק הזה בעינים. ישר רואים אצלך את ה-FFL"

"את המה רואים אצלי ?"

"את ה-FFL. Freshly Fucked look."  הסביר לי כמו לילד קטן.

"צר לי לאכזב אותך ואת הדיאגנוזה המיקצועית שלך אבל אתה טועה. לא הזדיינתי"

"אבל הרגע אמרת שכן. מה אתה מנסה לשגע אותי"

"אמרתי שזיינתי אבל לא אמרתי שהזדיינתי. מנסה לחדד עד דק את הפועל" רובי שתק כמו אומר פרט, נמק והדגם. "מה שקרה שהיינו שנינו חצי שיכורים והתחלנו לדבר שטויות. אז לבאוהב הציעה שנחבר חמשירים גסים ותוך עשר דקות היינו שנינו על הריצפה חסרי נשימה מרוב צחוק."

"ו..." נבח רובי כשהוא חוזר לסורו.

"ו... בסוף מרוב שטויות התחלנו לזיין את את השני" קטעתי את החיוך הרחב שהפציע על פניו כשהמשכתי "את השכל. זיינו אחד לשני את השכל" רובי מאוכזב מסוף הסיפור אמר שהוא רוצה קצת יותר פרטים כשהוא יחזור. הוא היה חייב כבר לצאת לסקר את האירוע.

מזגתי לי כוס קפה מהמכונה. אני אף פעם לא שותה מהמכונה כי תמיד יש שם לקפה טעם לוואי. אבל היום שום דבר לא יכל להרגיז אותי או להוציא אותי מהזולה. רוב הפרטים שסיפרתי לרובי היו נכונים. הארוחה באמת היתה נפלאה וכנראה קצת השתכרנו אם לשפוט על פי רמת החמשירים שחיברנו. אני לא יודע איך זה קרה אבל לפתע היא הייתה בזרועותי או אני בזרועותיה. הקטע הזה קצת מטושטש אצלי. שפתינו נפגשו. בהתחלה בנקירה קטנה, חוקרת הססנית. שהפכה מיד לנשיקה תאוותנית עם הלשון וכל המיצים. נענו שנינו ,כגוף אחד, כמו זוג פלנטות הנכנעות לכוחות המשיכה. יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים וששום דבר כרגע לא יעצור בעדינו. רובי איבחן נכון את מצב רוחי. אבל לא יכולתי לספר לו את כל האמת. יש גבול למה שניתן לשתף בין קולגות, וגם בגלל ששיקרתי לו קצת. ישר מההתחלה.

איך יכולתי לספר לרובי שלבאוהב היא גבר ?

© כל הזכויות שמורות לרונן