"יעקב קטן"
יום ההולדת ה-22 למדינתנו או שזכרוני מטעני והאירוע התרחש בשנת ה-23,
הלו ! אל תתפסו אותי בקטנות !
יעקב-קטן זה, היה דמות מאוד מרתיעה בשכונתנו, כמה שגופו היה קטן , ככה
היה נחש גדול ! גדול !
כבר בשנות ה-70 היה בעליו של בית קפה, מועדון ביליארד והימורים במרכז העיר,
הכסף אצלו זרם כמים, לא הרחיק ידו משום עסקה, מעמד שאיפשר לו להחזיק כאן ושם מאהבות
שנהנו מתמיכתו הכספית בהן ובילדיהן. ידוע כמלווה בריבית ונושך נשך וגם בטנו לא
ידעה שובע.
נועל נעלי ג'וקר בעלי עקבים קטנים שהוכנו במיוחד עבורו בבית מלאכה בתל
אביב וצעדיו אותם צעד בנעלי הג'וקר היו
מהירים כריצת איילה. כיסי מכנסיו של יעקב קטן תמיד היו מלאים, את ארנקו הנפוח משטרות
כסף החזיק זה הקטן, בכיס מכנסיו האחורי.
ברחוב שלי ניצב מגדל מים, אחד ממגדלי המים שהוקמו בשנות ה - 30 לערך, בסמוך אליו נמצא יער, ביער זה שוכנו עולים
שעלו ארצה בשנות החמישים. הם שוכנו במבני עץ
שנבנו עבור החיילים הבריטים. לימים, האוכלוסייה פוזרה לשכונות שהוקמו ברחבי העיר, המבנים נהרסו וכיד זכרון לתקופה ההיא, נשאר מגדל
המים ובסמוך אליו ניתן היה לראות שריד של מבנה
שירותי "בול פגיעה", נו... כאלה שהיו במחנה שמונים.
חג העצמאות שנת 1970 , כשאור השמש
שולט ברקיע, ילדי השכונה נאספו כחבורה
ליד המכולת של אפרים, נרגשים לקראת ההליכה לאמפיתיאטרון הגדול של העיר , לצפות במופעי יום העצמאות. הבוגרים שבניהם
עסקו בחזרות לקראת ריקודי "ההורה" שהיו אמורים להערך במרכז העיר מיד לאחר
המופע באמפי'. הם תכננו מעגל מיוחד שיכלול את צעירי השכונה בלבד.
המעגל המתוכנן היווה עבורם פיצוי על ההדרה ממנה סבלו כילדי השכונות. ילדי
השכונות לא הוזמנו להופיע ואף לרקוד על בימת האמפי, לא כנציג התלמידים בבתי הספר בהם
התחנכו ולא כתושבי שכונה.
לבושים באותן חולצות לבנות ומגוהצות למשעי שלבשו בטקסי הזכרון בבוקר ,
צהלו ורקדו ברחבת המרכז המסחרי לקראת היציאה לעיר.
צופה מן הצד, יכול היה לשער כי
חבורה נפלאה זו מתכוננת לפעילות של תנועת נוער.
אל החבורה התקרבה אישה והחלה קוראת :
"שמעון !, שמעון ! יא איבני ! שמעון ! " ..
"אוי יא אימי, מה את רוצה עכשיו?" אנחנו תיכף צריכים ללכת למושבה".
"שמעון, אבו סס רוצה אותך" (סס = ששון כינוי נוסף ליעקב קטן).
"יואווווו מה עכשיו ? "
"יא איבני, נפל לאבו-סס הארנק לג'ורה"
מי שלא מכיר את מערכת היחסים בין אימו של שמעון לבין יעקב קטן, בטח היה
פורץ בצחוק גדול, אך מאחר והחבורה ידעה, שתקו כולם ובחרו שלא להלבין את פניו של שמעון
חברם.
המתח היה גדול, מה יעשה כעת שמעון ומה מצפה ממנו יעקב קטן ?
ג'ורה ?????
הג'ורה היחידה היא שרותי "הבול פגיעה" שליד מגדל המים. שם בחר
יעקב קטן לעשות את צרכיו בשעה שקיפץ מבית המאהבת שגרה בבניין בתחילת הרחוב לבין ביתה
של זו שגרה בבניין במרכז הרחוב.
אוי לבושה ! ג'ורה ?
פניו של שמעון נפלו, דמעות הופיעו בעיני הדבש של הנער. לא עמדה בפניו ברירה,
חייב להתלוות לאימו ולפגוש ביעקב קטן החרא.
מחשבה עצובה התרוצצה במוחו של שמעון: "גם כך, החברים חושבים שנולדתי בחטא ושהנני בנו של יעקב קטן, אלוהים !!! איני
דומה לילדיו של יעקב קטן ! אני דומה לאבי
סלמן !!!!" "איך אוכל לעצור לחלוטין את השמועה הזדונית אודותיי ?"
החבורה כולה הלכה בעקבותיו של שמעון, חלק מהחברים הצטרפו מתוך הזדהות וחלק
מתוך סקרנות איך ישלה שמעון את ארנקו של הקטן.
בהתקרב שמעון אל המקום, פגש בו יעקב קטן, חייך אליו ולחש לו את
מבוקשו, שמעון השפיל מבטו לרצפה ושתק.
אל שרותי הבול פגיעה, הובאו פטישים, החברים עזרו לשמעון לשבור את ריצפת
השירותים בכדי לפתוח פתח גדול דיו לכניסה לבור הספיגה. שמעון נקשר בחבל סביב מותניו
וירד אל הבור, ידיו בתוך המדמנה מחפש את ארנקו של החרא. הארנק נמצא.
המחזה היה קשה, פוצע לב והחבורה כולה נתביישה בעבור שמעון, אך איש מהחברים
לא פצה פה.
בסיום האירוע, החבורה התפזרה, כל ילד ונער חש על גופו את טומאת המעשה שנעשה
בשמעון שניסה לפרוע בדרכו את חובת המשמעת למאהב המפרנס.
הורי הילדים האחרים השתאו למראה ילדיהם חוזרים הביתה ומיד נכנסים למקלחת.
יום עצמאות עצוב עבר על כולם, החבורה הסתפקה בהליכה לאמפיתיאטרון, הרעיון
לרקוד "הורה" שכונתי ירד מן הפרק.
יעקב קטן פיצה את שמעון בעשרים לירות ישראליות, שמעון חשב לפצות את חבריו
במנת פלאפל, אבל למי היה חשק לאכול פלאפל כשאתה מרגיש "חרא".
רב"ד
