הסקסופוניסט

היא לוגמת מהיין האדום, נתונה לחסדיו, לטעמו המשכר

טובעת בחמימות , לרקע צליליו של פסנתר מנגן על מצע הג'אז, ממתיק כל לגימה ואיתה

זיכרון- על הקלידים אצבעותיו חיפשו אחר נתיב מילוט, היא שמה את ידה על ידו והחלה לנגן.

בכל מאודה היא ניסתה להעביר לו מסר, רגש, תחושה, אולי הפעם...

נאנחת, שוכבת על הספה, מתמסרת לצלילים שבוקעים מהרמקולים בסלון

והפסנתר ממשיך לנגן, על הקלידים רץ לו סוד מתוק, נוגה, חושבת על הגבר שרצתה מכל וכך

צליל כחול פושט בחדר ונוגע בנשמתה, מכניס בה זיכרון על היום בו שניהם היו לבד.

מנסים הם להבין: הוא את הפסנתר, והיא, את הגבר אשר יושב לצידה.

הוא ניגן לה צלילי אהבה, והיא נעטפה במשהו לא מוכר

התשוקה עלתה על גדותיה וסחפה אותה, אל רגש, אל צליל נסתר.

מבטו אל הקלידים, מתחננת, משתוקקת למגע, לנשיקה...

הוא הביט בה, עיניו חודרות, מפשיטות... מבוישת היא החביאה חיוך

מרימה את ידיה וברכות מנגנת לו מנגינה אשר ביקש.

כל תו הרטיט את גופה, ליבה פעם בחוזקה, מנסה להעביר את המסר המתחולל בתוכה,

מנגנת את הצליל האחרון, והוא מתפעל, רציני,  עיניו כה יפות,  נופלת שבי אחר הבעתו, וכך

מילותיו מתערבלות.  ניחוח חושני פוסע אל תוך ריאותיה, היא שואפת את ריחו המשכר

שבויה, מוכנה לתת, להעניק ולהתמסר כל כולה לגבר אשר יושב לצידה.

מבטו חושף בדידות, רצון לגעת לחקור ולחבק. היא נאחזת בחוזקה באינטלקט, אך ליבה דורש יותר.

הצלילים חודרים אל תוך נפשה, אל תוך חדר האהבה, שם הוא ממתין בצפייה לשובה.

לרקע צליליו של הפסנתר, היין מפעפע, מטשטש. המועקה צפה ודמעה זולגת לאיטה ואיתה זיכרון נוסף

מבטה עליו, והוא עליה, לא מודעים לשפה שנרקמת בניהם, מחייך הוא ממלמל מילים על ג'אז ובלוז,

מסגיר את אהבתו לפסנתר, את הפחד, את עצמו, הוא חשוף. היא אוכלת אותו במתיקות, מדמיינת

 את שפתייה על שפתיו, את ידיה על פניו, הוא קוטע את חוט מחשבתה באמרו שמאוחר והוא קם

מהכיסא. פוסע אל עבר הדלת, מודה על רגע נשגב מול הפסנתר ועל סבלנותה. מבוישים הוא נוטה

קדימה ומחבק אותה, נושק על לחייה, ונפרד לשלום. רגליה כושלות, כלא מאמינה, ובכל זאת...   

 ריחו, חמימותו זו התחושה, זו...

זו אהבה

היין כבר ספוג בדמה, עיניה נעצמות וברקע קולה של זמרת שרה: לא אוכל לשכוח אותך"

כל הזכויות שמורות Daniel.H ©2014